זה לא נתפס 5 שנים. עוד שנה שעוברת ואתם יחד איתי. נשארתי מחוברת ונאמנה למי שאני והכי חשוב כותבת!
מאז שאני כותבת מרגיש שהשנים רצות ולא הספקתי לעשות עוד משהו גדול בחיים שלי אבל כל דבר מבחינתי הוא משהו גדול, חוויה מעצימה,רגשות ואפילו סתם לעשות שטיות.
גם אם לא עשיתי משהו גדול על הנייר, אני בטוחה שהצלחתי לגרום לאחרים שאני משהו גדול בחיים שלהם.
החודש ספציפית לא נתתי לעצמי לנוח, ביליתי, יצאתי, התפנקתי ועוד כמה דברים על הפרק.
הספקתי לצאת עם מישהו שגם הצליח לערער אותי ולהחזיר אותי אחורה מה שגרם לי להבין שאין מקום למישהו שמזכיר לי עבר במקום ליצור עתיד.
חודשו קשרים ישנים, שגרמו לי להבין עוד דבר או שתיים. החלטתי גם להתנתק מחברה שהייתה חלק עצום ממני.
והכל בדיעבד בסדר, הזמן עושה את שלו וגם הגעגועים תוקפים ואז אתה נלחם בעצמך שכבר אין טעם.
אחרי הכל הבנתי שלבאים שיבואו בשנה הזאת, טוטאליות זה לא הדבר הראשון שאכניס בקשר.. ולאוו דווקא כי אני לא כזאת. זה בגלל שאני יותר מידי כזאת ומסתבר שזה לא הצעד הכי נכון לעשות אותו במיוחד לא על ההתחלה.
אני מחכימה מכל האנשים שנמצאים סביבי, וגם מהזוטרים. ועושה לעצמי בראש 'עשה ואל תעשה'. (ובעיקר אל תעשה)
שלא תטעו לרגע, אני מחכה לבן אדם שאתן לו את השמיים ואדע שהוא יחזיק לי את השמש בזמן הזה. עד אז הפכתי פסימית לאור המצב העגום שאני חשופה אליו ביום ביום. אבל התקווה עדיין לא חלפה לה, ואני משתדלת להנות מהקיים.
לפעמים כשיוצא אני מטפטפת לאנשים על זה שיש לי בלוג למרות שאני מתה מפחד שיחשף בעודי בחיים.
שמחתי לדעת שיש התעניינות רבה במקום הזה ובכלל בעולם הבלוגים.. יצא לי להקריא בפורום קטן אחד מהפוסטים הפחות קשים והתרגשתי לדעת שזה בכלל נוגע לאנשים.
הבלוג נפתח בשבילי בתור פסיכולוג, לא ראיתי בו גם מעבר. ובפועל עשה עבודה טובה, ולא רק לי.
תודה על הזכות לכתוב כבר 5 שנים!
ותודה אחת לי. שהחזקתי מעמד ואמן לעוד שנים רבות.
;){kind=link}