וזה מצחיק כי לפני שנה, החודש הזה היה הכי קשה שידעתי בשנים האחרונות, כאילו אלוהים החליט שבשביל להיות חזקה אמיתית צריך גם לקבל בראש, נאלצתי להמשיך הלאה ולוותר על כמה אנשים מהותיים בחיי, עברתי את החגים לבד, ולילות של בכי שלא מבין עד מתי
אחרי שהחודש נגמר והכל התבהר הבנתי שמעולם לא הייתי חזקה יותר. פתאום נפתחו דלתות אחרות, וגם בעבודה הכל זרח. תמיד היה חסר חלק, אבל הוא הושלם בתחליפים אחרים.
אני חייבת לקחת קצת מהחוזק שהיה לי לרגעים לא קלים ולהפנים, לא להלחם על מי שמוותר בקלות, על מי שפוגע. ובעיקר מי שלא רואה מה עומד מולו!
קשה לומר לא לקחת ללב, כנראה שלא אצליח לעולם. אבל אולי כן אשתדל לקחת דברים יותר בפרופורציה..
כואב המסקנה שאי אפשר לתת הכל לבן אדם בלי הסיכון שיום אחד הוא יקום וילך..
אני הבנתי. אני יכולה להשיג הכל, אבל שום דבר בעולם לא שווה את זה, ושיגיע הדבר הזה אז תדבר איתכם בחורה אופטימית לגמרי שהתקווה השתלמה לה באיזה אופן.
אני חייבת למצוא מישהו כמוני כבר, זה לא הגיוני לתת הכל ולקבל כל כך מעט.
מישהו שם יושב ומחכה לי?
מה הבנתי מכל מה שאני משתפת אותכם בעוד מעט 5 שנים שאני כאן?
שום דבר לא לתמיד, כל כך הרבה אנשים התחלפו לי, השתנו וגם חזרו.
והמסקנה העצובה מפעם לפעם פשוט להפסיק לתת את הנשמה ואת הלב..
;){kind=link}