אז פרופורציה, המילה הזאת מלווה אותי בחודש הזה בכל פעם שאני מרגישה שהקרקע נשמטת לי, רושמת אותה בכל מקום, ממלמלת וגם דוחפת אותה במשפטים.
למדתי כי אין לי ברירה, הבנתי שאני לא יכולה לצפות מאנשים להיות כמוני. למרות שזה חזק ממני.
אז לא קרה מקרה מיוחד, אבל אתם יודעים. רצף של דברים,ואכזבות, ופתאום כאלה מהעבר שחוזרים ושוב הולכים.
קצת מצחיק, וגם מטריד.
אבל הפעם הבנתי, אני לא כועסת על אלו שהולכים עם הסבר של 'נפגעתי ולא אקח סיכון להפגע שוב'. ולאוו דווקא ממני.
זה בסדר, אלו החיים. נפגעים כל הזמן, אבל מי שלא נותן מעצמו גם לא יכול להפגע בצורה קשה, ולכן עדיף רחוק מאנשים שלא באמת יוכלו לתת את כל כולם למעני.
אני קיצונית מרגע לרגע כך שגם אם ארצה לא אצליח להכיל כאלה שלא מנסים להכיל אותי.
אני כבר לא רואה בזה לאבד, אלא יתרון שהם לא חלק מחיי. כולם כולל כולם.
ומי יודע? אתה חושב שהם יצאו והם מחליטים להכנס בדלת האחורית..
אז לא הרבה השתנה חוץ מזה, החלטתי לחזור לעשות לנפש קצת שקט, ונרשמתי לחדר כושר, זכרתי ימים טובים שבו הספורט עשה לי טוב לנשמה וגם הצליח להוריד לי כמה קילוגרמים על הדרך.
וזה לגמרי הבריחה שלי, כבר הייתי חנוקה. ומי ששואל אותי מה איתי אני סותמת לו את הפה שאני בחדר כושר.
שיש משהו אחר להתעסק בו אתה לא מרוכז באכזבות מכל כך הרבה. הכל מתגמד.
עדיין דוגלת באהבת אמת, אהבה מהנשמה. שהמשקולות בחדר כושר יוסיפו לאנשים גם כמה תכונות אופי..
זה מטורף שהזמן טס, כביכול עברתי הרבה, אבל מרגישה שכלום.
אין לי מושג מה קרה לי, אבל אני כבר לא זוכרת חוויות של אתמול, רק רגעים קטנים. אבל מעבר לזה כאילו המוח תכנת את הלב להמשיך הלאה בכל דבר ולהשאיר כל כך הרבה דברים מאחור, ולפעמים אני לא יודעת אם זה טוב או רע..
הריחות משגעים אותי כבר אמרתי, אני יכולה להתמוטט מזה באמצע היום, וזה באמת מזכיר לי רגעים שהספקתי לשכוח.
עוד מעט החגים, וזו בדרך הכלל התקופה הכי קשה עליי, מקווה לעבור אותה בשלום השנה.ובכללי את כל השנה בשלום.
עוד מעט מנשקת את גיל 22.. וזה כבר סוגייה אחרת. ביינתים נדחיק!
סוף שבוע טוב, אוהבת♥
אז פרופורציה, המילה הזאת מלווה אותי בחודש הזה בכל פעם שאני מרגישה שהקרקע נשמטת לי, רושמת אותה בכל מקום, ממלמלת וגם דוחפת אותה במשפטים.
למדתי כי אין לי ברירה, הבנתי שאני לא יכולה לצפות מאנשים להיות כמוני. למרות שזה חזק ממני.
אז לא קרה מקרה מיוחד, אבל אתם יודעים. רצף של דברים,ואכזבות, ופתאום כאלה מהעבר שחוזרים ושוב הולכים.
קצת מצחיק, וגם מטריד.
אבל הפעם הבנתי, אני לא כועסת על אלו שהולכים עם הסבר של 'נפגעתי ולא אקח סיכון להפגע שוב'. ולאוו דווקא ממני.
זה בסדר, אלו החיים. נפגעים כל הזמן, אבל מי שלא נותן מעצמו גם לא יכול להפגע בצורה קשה, ולכן עדיף רחוק מאנשים שלא באמת יוכלו לתת את כל כולם למעני.
אני קיצונית מרגע לרגע כך שגם אם ארצה לא אצליח להכיל כאלה שלא מנסים להכיל אותי.
אני כבר לא רואה בזה לאבד, אלא יתרון שהם לא חלק מחיי. כולם כולל כולם.
ומי יודע? אתה חושב שהם יצאו והם מחליטים להכנס בדלת האחורית..
אז לא הרבה השתנה חוץ מזה, החלטתי לחזור לעשות לנפש קצת שקט, ונרשמתי לחדר כושר, זכרתי ימים טובים שבו הספורט עשה לי טוב לנשמה וגם הצליח להוריד לי כמה קילוגרמים על הדרך.
וזה לגמרי הבריחה שלי, כבר הייתי חנוקה. ומי ששואל אותי מה איתי אני סותמת לו את הפה שאני בחדר כושר.
שיש משהו אחר להתעסק בו אתה לא מרוכז באכזבות מכל כך הרבה. הכל מתגמד.
עדיין דוגלת באהבת אמת, אהבה מהנשמה. שהמשקולות בחדר כושר יוסיפו לאנשים גם כמה תכונות אופי..
זה מטורף שהזמן טס, כביכול עברתי הרבה, אבל מרגישה שכלום.
אין לי מושג מה קרה לי, אבל אני כבר לא זוכרת חוויות של אתמול, רק רגעים קטנים. אבל מעבר לזה כאילו המוח תכנת את הלב להמשיך הלאה בכל דבר ולהשאיר כל כך הרבה דברים מאחור, ולפעמים אני לא יודעת אם זה טוב או רע..
הריחות משגעים אותי כבר אמרתי, אני יכולה להתמוטט מזה באמצע היום, וזה באמת מזכיר לי רגעים שהספקתי לשכוח.
עוד מעט החגים, וזו בדרך הכלל התקופה הכי קשה עליי, מקווה לעבור אותה בשלום השנה.ובכללי את כל השנה בשלום.
עוד מעט מנשקת את גיל 22.. וזה כבר סוגייה אחרת. ביינתים נדחיק!
סוף שבוע טוב, אוהבת♥