חוץ מבחינה מקצועית, התקדמתי בכל פן אפשרי בזמן הזה, המון עליות ומורדות, הרבה מלחמות ביני לבין לעצמי לבין עתיד שבו הסביבה שלי תשאיר אותי באיזון.
אולי ישמע לכם דפוק אבל אנחנו תלויים המון בסביבה שלנו, בגב אחד של השני, בתמיכה. בלי זה אנחנו שום דבר, פשוט כך.
אני מבינה את זה יותר ויותר שאני מחליטה להוציא ולהכניס אנשים מחיי, אני משנה אותם וגם הם ככה אותי, בלי לשים לב
פתאום הרגלים משתנים, סטיגמות שהייתי מדביקה הופכות להיות מושרשות בי, ולאו דווקא לא טובות.
אתם מכירים אותי אני חולה על סיכומים, חולה על לספר את הסיפור שלי מהצד וכל פעם מחדש להחסיר פעימה, לבכות ולצחוק.
לעבור לתל אביב היה פרק אחד, שכבר איכשהו התרגלתי אליו, לוותר על עצמי בשביל חברות טובה, ובסוף לוותר גם על החברות היה עוד צעד משמעותי וכואב.
לעזוב עבודה, שרק חיכיתי לקום אליה בבוקר ריסקה אותי, עד היום שכבר עברה שנה אני עדיין מתגעגעת.
להחליף לגמרי את מעגל החברים שלי לתבנית אחרת ממה שבניתי.
להיות בזוגיות עם אישה, לשכב בפעם הראשונה עם אישה, לדעת אהבה ותשוקה ולהבין עוד דבר או שניים.
לנסוע לחוץ לארץ כמה שיותר, ולהנות מהרגע
והעיקר לקום בבוקר ולהיות שלמה כל יום ביומו.
אז בגדול החודש הזה היה מהיר, מהיר מהרגיל
אני רק יכולה להגיד שהפחד מונע מהאושר האמיתי להגיע, לפעמים אני מרגישה שאת הכל אני מחזיקה ביד אחת, וביד השנייה הכל בורח מבין האצבעות
זה פסיכולוגי אני יודעת, אבל אני פשוט בחורה פחדנית שלא יוצאת מהגבולות שהיא הציבה לעצמה ולאחרים.
האהבה קצת הרבה שידרגה אצלי מחשבה,סיכון, אבל זה כמו לקחת צעד קדימה ו10 אחורה.
הלוואי והכל יסתדר מעצמו, ושאהיה חזקה מספיק בלי פחד שמשתלט עליי.
;){kind=link}