יותר מזה אני מתבאסת לשתף אותכם בקושי ובדברים שחוזרים על עצמם.. מעדיפה לא לתת לגיטמציה ואולי לחסוך לכם ולי עוד פוסט לא נעים להיזכר בו..
בכלל בשנה האחרונה שיוצא שאני מדברת על עצמי ושאני מסתכלת מהצד אני מרגישה אנוכית.
רק רוצה לצייר לכם תמונה שהמציאות היא לגמרי עולה על כל דמיון מהבלוג..
החיוך של אנשים בבוקר תלוי באנרגיות שלי. לעולם לא תראו אותי עצובה, או דכאונית.. אפילו העצבים עוברים לי ברגע.
האנשים שמסביבי תמיד תוהים איך יש לי כל כך הרבה אנרגיות ושמחה..
ואני באמת כזאת אף פעם לא הייתי אחרת..
כאילו כבר קיבלתי את זה שהייעוד שלי זה מה לעשות, לחזק אנשים ולהתחזק דרכם
שאני באה לבלוג, אני בדרך כלל מפורקת והגיעו מים עד נפש ואולי הכתיבה המקום היחידי שמשחרר ממני משהו שאף אחד לא יכול
שאני צריכה את האיזון והשקט הנפשי שלי לבד, אני מבינה שעוד לא הגיע הבן אדם שיהיה לי איתו שקט נפשי ביחד.
ואז בשבתות זה משתלט עליי בדרך כלל, כן. התקווה יורדת לרצפה ומחפשת דרך מילוט.. התוצאה היא בדרך כלל פוסטים..
שתדעו בלי קשר, שהשנה הזאת באמת מדהימה, כן עוד מעט שנה בתל אביב ואני כל כך גאה.
לפעמים עולים פלאשבקים מתקופות של פעם, שאני בקושי מצליחה להיזכר.. הכל נהיה מטושטש פתאום
הבחורה הזאת של פעם, זאת הייתי אני?
לא מזמן נזכרתי בטיול שנתי.. וזכרתי שגם כתבתי על זה פוסט ורק דרכו החזרתי לעצמי לשנייה את הרגשות שעברו עליי באותו רגע שכתבתי את הפוסט.
יש המון ריגושים קטנים שהיו לי פעם וחסרים לי מאוד, אני כמעט לא חווה אותם.
למזלי הם כתובים ועושים לי קצת טוב להיזכר במי אני לפני כל התהפוכות שעברתי
ושאני מספרת לאנשים חדשים על הסיפור שלי הם פשוט לא מאמינים, וזה לא שזה נורמטיבי לי, אבל עצוב. התרגלתי. פתאום השד לא נורא כל כך..
כל בן אדם שנמצא בחיי כרגע הוא תחנת מעבר, בדיוק כך.
מבינה כל יום ששום דבר לא הוא לנצח, אפילו אנחנו בעצמנו לא נהיה כאן לעד
פתאום פרופורציות למה דברים נגמרים פתאום, זוגות נפרדים או אנשים מתגרשים.. לא שזה דבר טוב אבל מגיע שלב שפשוט ממצים ונגמר.
ולפעמים עם כל הקשיים בדרך שזה נגמר זה כבר לא כואב, רק משאיר זיכרונות יפים.
רק אחרי שחוויתי בעצמי הבנתי, ששום דבר לא בכוח. וגם אחרי תקופה ארוכה ויפה זה עוד תחנה בדרך ללמוד משהו חדש.
לא נשקר, שאתה עובר משהו עם בן אדם, מאוד קשה לשחרר. אבל אולי עדיף לשמור על דברים בערבון מוגבל, לא לתת יותר מידי וגם לא לצפות..
אומרת לכם אחת שנותנת הכל תמיד, ונפגעת יותר. אז אולי הגיע הזמן שמספיק.. ובדרך לתחנה הבאה.
בעזרת השם, עוד אגשים את כל מה שארצה להיות!
ואני רק בהתחלה..
;){kind=link}