אני אפילו לא יודעת איך להתחיל.. אני כל כך מתוסבכת עם עצמי
קראתי לפני כמה ימים פוסט שחלחל בי מאז שקראתי אותו אני לא מפסיקה לחשוב
מצד אחד אני רוצה אהבה שתתאים בול למידות שלי ובן אדם שילך איתי באותו ראש, ובכלל שפשוט יאהב באמת.
מצד שני יש את הגישה שחיים פעם אחת וצריך להנות בהם.. בטח כולנו מכירים את המשפט הזה
שורה תחתונה - תשומת לב. לא משנה מאיפה אני משיגה אותי היא עושה לי טוב,
גם לעשות דברים שהם ממש לא אני ניצחו בקטע הזה, פתאום כל הדברים הלא טובים נמחקים מהראש והמעט אהבה שקיבלתי אני צמאה לה שוב.
אני תוהה, אני כמעט בטוחה.. אם זה היה קורה לחברות שלי הייתי מגיבה חריף, אני בעצמי הייתי רגילה לתשובות כאלו.
לא. לא מקובל על הדעת להיות בקשר עם נשוי, בטח לא להתנשק איתו
לא מקובל לפלרטט כאילו חסרים גברים
ושלא נדבר על סתם לנסות שלרוב יודעים איך יגמר הסוף
הנה.. אני עונה לעצמי על התשובות ועדיין עושה את הדברים בשביל להרגיש משהו בעולם הזה
ובשיא הכנות? אין אחד שעוצר אותי, אין אחד שמסביר מה נכון לא נכון. אין מי שיתן פידבק אמיתי למרות שזה לא הכי בסדר
אני מוצאת את עצמי מדברת עם אלוהים ובבוקר אולי תשובות מתבהרות לי.. לפעמים גם בחלומות.
אף פעם לא היה לי את הבטחון הזה, להיות קלילה בכלל לא בא בחשבון והאגו כבר עקף את הירח..
זה מצחיק אותי קצת.. (עדיף מלבכות)
בעבר שלי זה לעולם לא היה קורה. אני אומרת עבר אבל מתכוונת לעיר ילדותי, שם אני פשוט מרגישה לוזרית
לא הייתי יכולה להרשות לעצמי כל מה שעברתי כאן אפילו לא קצת
אבל זה נקרא להתבגר לא? וגם להתגבר.
הכל גורל..
ואם זה נחשב ירידה אז לפחות שיהיה למען עלייה..
עוד יגיע המישהו שיעצור את הזמן ואני יחייה בבועת האהבה שעלייה אני חולמת. נכון?
תודה!
אוהבת אותכם.
;){kind=link}