טוב, אז שבוע שעבר נסעתי להוד השרון לחגוג עם עמית יום הולדת. די שמחתי קצת משפחתיות ובכללי לשבור שגרה
בדרך כלל קשה לי איתה, ובעיקר שהיא מספרת על החבר שלה. שבחור מדהים בעייני. כמובן שאני לא אומרת לה שכואב לי אבל מנסה לשמוח ביחד איתה.. לא מספיק שאווירה של משפחה היא תמיד חסרה לי אז הנושא הזה טיפה רגיש.
בערב יצאנו למועדון ושם ראיתי עוד בת דודה שמתחתנת עם בחור נדיר. נראה לי שזה מה ששבר אותי.. לא קמתי לרקוד וכבר רציתי הביתה
.כן אכלתי את עצמי והיה קשה בעיקר כי זה המשפחה שלי. הם התקדמו ואני די נשארתי במקום.
אבל הכל בסדר עכשוי, חזרתי לבסיס סגרתי שבת ועכשוי מנסה לחזור לעצמי
שוב צריכה את הזמן שלי ואת הלבד שלי להתפקס כי כנראה זה מה שעושה לי טוב כל פעם מחדש
אפשר לומר שחודש נובמבר חודש שלם של תובנות וסלקציה של אנשים שקראו לעצמם חברים
ויותר מזה? גם לא אכפת לי להיות לבד. גם ככה הנשמה שלי הכי נקייה ככה.
מי שמאמין לא מפחד !
אני מבינה כל הזמן שמי שלא הולך בראש שלי פשוט לא מצליח להגיע אליי.. את האמת אני גם לא מתאמצת
וגם לא מפחדת לוותר על שום דבר
תמיד יש הזדמנות חדשה בכל פינה..
הלוואי והיו אנשים שהיו מכירים את האופי שלי לעומק. אבל היום הזבל קל להשגה אז מי אני
מי שצריך להכיר עוד יכיר. ומי שלא שלום
טוב דיברתי קצת על עצמי אבל אם אין אני מי לי
חייבת לחזור לתלם של לחסוך כסף וכמובן התזונה שלי. בעזרת השם
תודה על הכל. כרגיל
אוהבת
;){kind=link}