איך אני יתאר את זה? התנהגות לא אנושית לבני אדם. ורחוק. רחוק מאוד מהמציאות של היום..
אני כמעט יכולה להשוות את הצבא למשטר לנאצי בהתנהלות שלו.. הגזמה, התנשאות
אבל אני? אני לוחמת צדק. ואותי אף אחד לא מצליח לחנך.. אז אין לי כאפה לקבל כמו שכולם אומרים.
משמעת עצמית יש לי, אבל מי שלא מכבד אני לא רואה ממטר..
קבלת פנים לא הכי יפה שיש, לעמוד בזמנים שלא נותנים רגע לנשום. ובעיקר הצגה, הכל הצגה. בית ספר שלם למשחק מתחיל שם.
יכולה לומר שזה שווה את כל החוויה בזכות חברות חדשות.. אבל יותר חשוב מזה שזאת אני שם האמיתית.. בלי מסכות בלי משחקים ובלי לחשוב פעמיים. כולם כבר יודעים מי זאת הדס במחלקה, ' זאת שאומרת את האמת והולכת רק על איכות '
כן.. אני רוצה שככה יזכרו אותי. הכרתי בנות מאוד שונות, כאלה שאני לא צריכה לחשוב פעמיים אם להגיד משהו או לפחד.. בכלל
פעם ראשונה שאני לא עושה רושם.. זאת פשוט אני. רק על החלקה הזאת משתלם הצבא לא מעבר.
קיבלתי מדים מהממים, מדי גברים, ונעליים אדומות. כן תפקיד לא קל מצרך גם דברים כאלה.
לא כל כך רואה את המפקדות. אפשר לומר שאני עושה צרות לעצמי.. אבל לא באמת אכפת לי. להשאר שבת, שעות ביציאה
אני נלחמת על האמת שלי. לא יכולה ולא רוצה להיות צבועה. הספיק לי לא?
לא קל לי בכלל, אני נשברת.. אבל מה שקורה בטירונות נשאר בטירונות. משתדלת לא להעביר את זה הלאה לאבא שלי.. שבאמת דואג לי. פשוט לא רוצה שהנטל הזה יהיה על הראש של אף אחד. עם הבעיות שלי אני מסתדרת בעצמי.
חוץ מזה.. שאני מתנחמת שעוד מעט הקורס והסדיר.. והדברים מקווה מאוד.. יתנהלו אחרת.
חוזרת מחר וסוגרת שבת.. נקווה שחוויה? בכלל. משתדלת לקחת הכל בפרופרציות.
שבוע טוב ומבורך שיהיה. עם מלא מלא כוחות
;){kind=link}