ה ד י א ט ה - היום ירדתי 2 קילו, כן.. ועכשוי אני 86.7 !! מעולה לי
עכשוי אספר את משמעות הכותרת של היום, אתמול באתי לעבודה, הרגשתי את החרם שהיה עליי. אף אחד לא דיבר איתי, זה תיסכל אותי, ועשה לי ממש לא טוב. הייתי במצב רוח נחות.. ובסוף גם בכיתי.. איתי לא הניח לי, מה שגרם לי יותר לבכות. חשבתי שזה יהיה טוב. אבל אני מתחרטת על זה, לא אוהבת להראות את החולשה שלי. למרות שאני סך הכל בן אדם. בסוף הדברים התהפכו עליי. לא כיף לי.
ואני.. שתמיד חיכתי לעבוד, פתאום מחפשת רק לברוח.
כמובן שאני אומרת ומחדירה לעצמי שבאתי לעבוד ולא לשחק משחקים, אבל זה קשה, שמלכלכים עלייך, שמדברים מאחוריי הגב. זה יותר גרוע מלבוא ולהגיד בפנים.
הבנתי שאני צריכה להוריד פרופיל מהר, מההתלהבות שהייתה לי. שאני צריכה לסתום את הפה, לא לשתף כל דבר ושוב, לא לסמוך.
כמו שקרה לי עם החברות, זה קורה גם עם העבודה. לפעמים יש דברים שפשוט צריך לשתוק. ולהבליג..
תמיד חשבתי שאם אני ישמור דברים בלב אני יתפוצץ, אבל שפתחתי אותם.. איכשהו נפגעתי יותר. זה בא נגדי.
אז כן, כבר הוכחתי לעצמי, אני מסוגלת לשמור בלב, ולהמשיך הלאה.. בסופו של דבר.
אני יודעת מה אני שווה, כבר אמרתי.. ולא לפתוח את הקלפים בבת אחת.
קיבלתי משכורת, מרגישה עילאית. אבל קשה התחושה לבוא לעבודה בידיעה שאת.. בעצם אשמה. (על משהו שלא קרה)
שיש עובדים קנאים בעבודה.. וסטיגמה נוראית.
מעבר לזה, אני צריכה להוריד פרופיל בהכל מסתבר.
כשאני פותחת כאן זה מספיק, מרגיש לי חופשי. לא לצריך לספר לכל העולם.
ואת האמת? בזמן האחרון ששתקתי, רק הרווחתי ונגלו על עייני דברים טובים יותר.
יש רגעים אופטיימים קטנים, אבל מי יודע כמה זמן יחזיקו מעמד.. אני חייבת להמשיך הלאה.. כמו שהמשכתי בכל דבר בחיי.
יש לי עוד תקווה.. אני מאמינה.
שבוע טוב שיהיה.. בעזרת השם! ועם הרבה כוחות.
ושהמתכונת בתנך יהיה לה ציון מכבד. אמן.
;){kind=link}