כל היחס בעבודה הוא מעולה, באמת. אבל מעולה +
אבל קרה תקרית, ואני לפעמים צריכה ללמוד לסתום. יכול להיות שרציתי לצאת בסדר עם כולם.. ובסוף אכלתי אותה. היה לי תחושה שזה יגיע.
טוב, תמיד אבל תמיד מטעיות לומדים. עדיין מבאס שצריך לטעות בשביל להבין את גודל החומרה.. או שפשוט לפעמים אני לא רוצה להבין, נותנת עוד צאנסים ובסוף נפגעת.
היום, הגעתי למסקנה. שאהבה היא דבר פוגע. פוגע שיכול להרוס, לא שהייתה לי עוד אחת כזו. לא ממש הייתי בדבר הסוחף הזה של אהבה, אבל היה רגשות.. אז אני יכליל ויגיד, פתאום היום.. זה עלה לי. שמעתי זוג (לשעבר) מדברים על מה היה,איך שהוא השתנה וכל מיני דברים.. שאמרתי לעצמי שאם הייתי במקומה זה היה קשה, בכלל. לי היה קשה להתרומם מסתם תקרית מטופשת, אז כבר בתור זוג?
את האמת. אני מפחדת. אני לא אוהבת להפגע, כי אני כועסת על עצמי בכלל שאני נותת לזה לקרות.
" ולעולם שוב לא רוצה להתאהב
האהבה שתרקב, המציאות שתשרף "
הלוואי שהייתי יכולה לחיות בתוך בועה של מוזיקה, שעוזרת לי להתגבר ולהבין יותר.
חייבת להמשיך הלאה, כהרגלי. כי אם אני לא ירים את עצמי אף אחד לא ירים אותי.
מחר שקילה! יאללה בעזרת השם, מחר 87 ! :)
שבת שלום ומבורכת, ושתעבור עליי משמרת נעימה. אמן
;){kind=link}