טוב אני יתחיל ביום הראשון -
נסענו לגדנ"ע ליום אחד, לישון בשטח וממש להרגיש כמו צה"ל, אני די התלהבתי חשבתי שזה יהיה נחמד. היה סביר, גם הדרך לשם.. היה קשה מאוד, לא היה אפשר לישון והאוכל היה מזעזע. קיוותי שנקום ליום שני והטיול באמת ישתנה..
אחת הסיבות המרכזיות של הטיול גם, הוא להראות לניסים שגם אני המשכתי הלאה. ואצלי הכל מצוין.
אני חושבת שהיום הראשון היה מאוד בפרופציות ובאמת הצלחתי לשלוט במצב.
היו תקלים עם ניסים, אבל אני לקחתי את זה בפרופרציות מה שעל פנוי זה לא היה נראה ככה, הוא נכנס לנו לאוהל רצה לישון איתי, אחרי זה שקמתי לשמירה בלילה שהוא שמע את הקול שלי הוא בא והתיישב והתחיל לדבר איתי.
אני זוכרת שהתרגשתי וזה עשה לי טוב, אבל אחרי זה, זה שבר אותי. ובבוקר שלמחרת הגיעו המחשבות.. מה שמאוד לא ציפתי. לא רציתי מראש שהראש שלי יהיה על ניסים בטיול.
ביום השני - התחלנו לנסוע לכיוון המפל הנסתר, קיוותי כמובן שיום חדש ויש עוד זמן להתעלות על המחשבות בראש שלא הפסיקו בנסיעה. אני התחלתי את המסלול בידיעה שיש קושי רב, אבל אז החלטתי שאני רוצה להוביל ולהיות בהתחלה וממש לא אכפת לי. באמת כך היה.. היה מאוד קשה, אבל הגעתי בין הראשונים בהלוך וגם בחזור. ובתוך כדי הליכה אני אומרת לעצמי, שכל עוד הספורט עושה לי טוב אני לא צריכה שום דבר. קיבלתי המון פידבקים וזה מאוד שימח אותי.. מעבר לזה שמרתי על התזונה כמו שצריך. בערב באכסניה.. שם הרגשתי כאילו ציפתי שניסים יבוא לחדר, זה הטריף אותי. הייתי בדאון מטורף. וגם כעסתי על עצמי.. למה אני צריכה לצפות? אז כבר שמתי פיג'מה ואמרתי שמחר יום חדש והכל יהיה יותר טוב. ואז.. ניסים מתקשר. פעם ראשונה אני רואה ניסים על הצג, הייתי בהלם כאילו.. כולי קפצתי מאושר בלי לחשוב יותר מידי. כאילו הייתי צריכה את היחס הזה.. הוא שאל איזה חדר אני, ואחרי זה בא אם כל החמולה של השכבה שרצו שאשיר, אני כמובן התביישתי. אבל לא הייתי מוכנה לוותר על זה שניסים בא סוף סוף.. אז התקשרתי שוב ואמרתי לו שיבוא לבד ושאני ישיר לו. וכמובן ניסים.. שאוהב את איך שאני שרה לא וויתר על זה ובא. הרגשתי שאני בעננים.. ניסים בא מוכן לצלם עם הפלאפון.. ואני התחלתי לשיר.. עם הזמן השתחררתי ויצא לי קול שחבל על הזמן, כאילו ממש נתתי מעצמי בשביל הניסים היום הזה. עדיין מנסה לזרום כאילו הכל טוב. סיימתי לשיר, ניסים אמר לילה טוב.. נתן לי נשיקה על הלחי והלך ( זה דווקא לא עשה לי את זה )
מרוב שהייתי עיפה בלילה לא היה לי זמן לחשוב על זה, אז כל הבוקר שלמחרת נאחזתי בזה וזה נתן לי כוחות.
היום השלישי-
קמתי בתחושה טובה, פתאום ראיתי שרזיתי משמעותית והכל הסתדר לי יופי. היה מסלול קשה, לא וויתרתי, הלכתי כמו נמרה.. איך הייתי גאה בעצמי. אפילו ניסים אמר לי כל הכבוד ושצריך להצדיע לי. ריגש אותי אין ספק, באותו יום גם ניסים שאל אם עשיתי את הדיאטה בשבילו, ומתי התחלתי להתאהב בו. אני יכולה להגיד שכל הדברים שניסים אמר הוציאו אותי מהשיוון, אבל גם החזירו אותי לשליטה. נכון אומנם הוא חושב שאני מאוהבת בו, אבל הכוח אצלי בידיים, נראה שניסים בדיוק כמוני צמא לאהבה.. אז מה אם יש לו מיליון ידידות והוא יוצא ושותה? זה לא אומר שהחלל שלו מלא, ניסים אוהב להיות נאהב. בדיוק כמו שאני ועוד הרבה.. זו אחת הסיבות שניסים כל הזמן מושך את החוטים. טוב נמשיך את היום, היום נגמר אחרי מסלול קשה ובערב מתוכנן להיות ערב דיסקו, אני התלבשתי יפה והתאפרתי, ירדתי לדיסקו.. היה יבש בהתחלה החברות לא זרמו ובכלל השכבה אכזבה. לאט לאט כולם נפתחו רקדתי.. והייתי חייבת להראות שאני רוקדת בשביל עצמי ולא רואה אותו.. רקדתי כמו מלכה נכנסתי לרחבה והראתי לכולם מי אני. העיקר שניסים אהב. היום הזה נגמר באופטמיות אבל עדיין עם מועקה.
היום הרביעי והחמישי- ביום הרביעי היה מסלול אופניים, עליתי על האופנים והובלתי כל הדרך, הייתי ממש טובה ובכושר שיא, בדרך חזרה הובלתי גם, ואז ראיתי את ניסים מאחוריי ואמרתי.. איך הוא הגיע כל כך מהר, כנראה שניסים כרגיל.. לא יכול להפסיד ובטח שלא לי. הוא הצליח לעקוף אותי ואמר לי הדס את יכולה, בסוף עקפתי אותו והוא היה ממש מאחורי בסיום, אבל כרגיל אמר שהוא ניצח ולא יכל להפסיד.. ככה גם המשיך היום ששיחקנו משחק טירוויה הובלתי ואז הוא לחץ לי על התשובות ובגלל זה טעיתי. אוי לא חשוב.. הגיע הערב.. היינו באכסניה בחדר.. לילה אחרון היה היום הרביעי.. ניסים בא לחדר, אבל אני לא הפגנתי התלהבות.. כמובן ששמחתי אבל נירדמתי מהר, ואז הוא אמר הדס אני צריך שתשירי רגע.. בקיצור זה לא התאים. מספיק זרמתי עם הטיול הזה ונתתי בשבילו יותר מידי.. אני את שלי עשיתי.
קמנו ליום האחרון שהיה הכי מאכזב. התחלנו בכפר בלום, באמת היה נחמד.. כרגיל התעלתי על עצמי בכושר, אבל שרפנו את היום כי פשוט לא היה מה לעשות, אני הייתי מאוכזבת מהטיול, ומהיום הזה בכלל. רק היום ב6 וחצי הגענו לאילת.
לסיכום הטיול בכללי, אני מאוכזבת מהטיול שהיה לא מאורגן מתחילתו ועד סופו. לא מצליחה להאחז במשהו ולהגיד נו לפחות זה, מה שכן. זה רק אני גאה בי על עצמי.. על הדרך שלי.. על זה שהובלתי במסלולים.. הגעתי ראשונה והכי חשוב שאני בכושר שיא ומסוגלת ליותר. על זה ששמרתי על התזונה ברמה מטורפת ! על זה שלקחתי את ניסים ביתר המידה. ומפה לצאת רק עם כוחות מחודשים, רק אתמול התחלתי להתגעגע הביתה. שהבנתי שהשכבה פשוט אכזבה, הייתה אווירה עקורה, לא היה מצחיק ולא היה זורם מאף בחינה. כולם היו עצבנים. ותנאים לא היו ממש בטיול הזה. אני חושבת שזה הטיול הכי גרוע שהיה לי.. עד כדי כך שלא עדכנתי סטטוס, לא הצלטמתי כמעט ולא כלום.
לא יודעת עם היה לי מטרה ברורה בטיול הזה, אבל דבר לא הושג מבחינה חברית.
ועם ניסים.. נראה לי שעליתי שלב, הכוח בידיים שלי. אבל ביינתים אני מנסה לזרום, מנסה לא לחשוב יותר מידי.. ולקחת כוחות מחודשים מכל מה שעושה לי טוב.
מה עוד ?!
מ ח ר ש ק י ל ה
נראה כמה ירדתי הפעם, אם כל הטיול הזה והכמות הזעה המטורפת הזאת. אני גאה בעצמי.
זה שבוע הגרמים, וכמה שארד יהיה גאה בעצמי.
שבת שלום ומבורכת. אמן אמן ואמן
;){kind=link}