אז בוא נגיד מה היה לנו היום-
היה לנו היום הצגה, הייתה מאוד יפה.. הייתה אווירה טובה אפילו.
מעבר לזה היום המשיך רגיל, ספורט (קריעת תחת)
ואז כמו ברוב הפוסטים שכתובים. הגיע העת לרשום על הבחור שרוב הפוסטים כאן עלוי.
חשבתי כמו תמיד שזה אולי זה כבר נגמר וזה הסוף.. ולא. זה לא מתקרב אפילו.
אני יכולה להגיד שזה לא ישב לי הלב כמו שזה יושב בדרך כלל.. אחרת הייתי ישר כותבת כאן. (מקווה שזה אומר משהו)
אבל הנה עובדה שעדיין הגעתי למצב כתיבה. אז בואו נתחיל. כי זאת דרך שחרור מצוינת !!!
היום באחת ההפסקות ניסים עובר, אני מודעת שאני מתנהגת לא רגיל כשהוא עובר. טוב. רגש לא עובר בקלות..
הוא כרגיל יוצא מפתח כניסת הבית ספר.. והפעם מין הסתם החליט לבוא "לדבר רציני" כן (בטח) ....
הוא קורא לי "הדס" מה הקטע? למה את לא אומרת שלום? בקיצור מתחיל לנתח את המצב.
עושה פרצופים הוא אומר, בקיצור לא יודע להתמודד. אתה לא מכבד אותי ניסים. !!!!
טוב הוא לא יודע איך אני לוקחת את הדברים בהקצנה..
אני מנסה כל הזמן להכניס לי לראש שיאללה שיחפש, מי הוא בכלל. ושבאמת הוא לא מתאים לי..
קשה שעוד הוא עובר ויש רגש, והיו פנטוזים. אבל מה אני אשמה שהוא אטום.. שהוא לא רואה אותי ועוד הרבה כמוני
אני אומרת לעצמי מי הוא בכלל? מה הוא שווה כתיבה? אז מסתבר שכן.. כי לחברות כבר הפסקתי לספר או לדבר על זה
כי זה רק מעצים את הרגשות..אז אני מעדיפה לכתוב כאן לעצמי בבלוג. ומתפללת לסוף טוב.
לא יכולה להתעלם מהמצב כרגע מה אני ישקר לעצמי?
טוב, לילה טוב.
;){kind=link}