אני לא יתן רקע, אבל אני רק יגיד שמפה בעצם מתחיל הבלוג שלי. מהיום !!!
בדרך חזרה הביתה התחלתי לחשוב ששוב מהשכבה לא יצא האחד, פתאום הבנתי שכל הבנים שמדברים איתי יוצאים קורבן. כי אני.. אני פשוט צמאה לאהבה, וכל כך רציתי אהבת נעורים, אפילו הזלתי דמעה שחשבתי על זה.
אני.. אני לא כמו כולם. אני צריכה יחס מיוחד, אני אוהבת לאהוב, אני רוצה שהגבר שלי יהיה מושלם.. כמובן שלא אפשרי.. אז החלטתי לעשות כמה פשרות.. אבל עדיין לפעמים יש יותר מידי פשרות שזה כבר לא לאהוב.. זה להתרגל למשהו שאני לא רוצה בו.
בכל מקרה.. אני כותבת שאני כבר חצי משוחררת מהאהבה החולפת שלי . ניסים. הבנתי שהוא לא בשבילי.. ושאולי הוא באמת ככה עם כולם.. עדיף לחשוב ככה. זה עושה לי יותר טוב. מנסה כמה שיותר להתעלם ולא ולחשוב.. בינתיים מהצד השני, כמו שעדי אומרת. הרבה בנים מסתכלים עליי, באופן שרוצים להכיר. אבל תמיד יש משהו שמונע . המשקל. (עוד 2 קילו ואני פחות ממאה בעזרת השם) אבל זה לא משנה . כי אני בתהליכי ירידה וכרגע.. אין על מה להתסכל עם לא האופי.
עוד מסקנות, בנים הם כל כך אפטיים.. שונים מבנות ומסתבר שלא רק באיבר מין. אם כל הגברים אותו דבר.. אז אני בקנטים.
אני אוהבת את עצמי.. ומנסה לשדר לעולם שהכל בסדר. כי אולי באמת הכל בסדר.. וזאת אני שמגזימה. אבל אולי לא..
היו הוכחות מעולם.
היום בערב - ערב כיתה. למעשה אני עדיין לא שלמה.. אני יודעת שהכיתה היא עדיין לא בדיוק משויכת לי כמו שרציתי. אני יודעת שאוהבים אותי.. אבל בוא נגיד שזה לא יחזיק הרבה זמן. אחרת כולם היו כבר מדברים איתי לא.? ושוב דברים שמונעים. אבל כבר לא משנה לי.. עם כל הכאב.
מקווה שאעבור את זה. ינסה לזרום,לצחוק, לחייך או במילה קטנה. להיות צבועה? מה נשאר לי ?
אבל הכל טוב .
משחרר לכתוב בלוג.
אכתוב כאן מחר,ומקווה שכל יום.
מקווה שזה יהפוך להרגל.
יום טוב !
;){kind=link}