עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
love myselfנאיהשאריות של החייםRainשקדThe Cheshire Cat
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
פרופורציה
31/08/2018 01:02
הדס
תכף נגמר החודש, ולפני שאשכח. הגיע הזמן לעדכן!
אז פרופורציה, המילה הזאת מלווה אותי בחודש הזה בכל פעם שאני מרגישה שהקרקע נשמטת לי, רושמת אותה בכל מקום, ממלמלת וגם דוחפת אותה במשפטים.
למדתי כי אין לי ברירה, הבנתי שאני לא יכולה לצפות מאנשים להיות כמוני. למרות שזה חזק ממני.
אז לא קרה מקרה מיוחד, אבל אתם יודעים. רצף של דברים,ואכזבות, ופתאום כאלה מהעבר שחוזרים ושוב הולכים.
קצת מצחיק, וגם מטריד. 
אבל הפעם הבנתי, אני לא כועסת על אלו שהולכים עם הסבר של 'נפגעתי ולא אקח סיכון להפגע שוב'. ולאוו דווקא ממני.
זה בסדר, אלו החיים. נפגעים כל הזמן, אבל מי שלא נותן מעצמו גם לא יכול להפגע בצורה קשה, ולכן עדיף רחוק מאנשים שלא באמת יוכלו לתת את כל כולם למעני.
אני קיצונית מרגע לרגע כך שגם אם ארצה לא אצליח להכיל כאלה שלא מנסים להכיל אותי.
אני כבר לא רואה בזה לאבד, אלא יתרון שהם לא חלק מחיי. כולם כולל כולם.
ומי יודע? אתה חושב שהם יצאו והם מחליטים להכנס בדלת האחורית.. 

אז לא הרבה השתנה חוץ מזה, החלטתי לחזור לעשות לנפש קצת שקט, ונרשמתי לחדר כושר, זכרתי ימים טובים שבו הספורט עשה לי טוב לנשמה וגם הצליח להוריד לי כמה קילוגרמים על הדרך.
וזה לגמרי הבריחה שלי, כבר הייתי חנוקה. ומי ששואל אותי מה איתי אני סותמת לו את הפה שאני בחדר כושר.
שיש משהו אחר להתעסק בו אתה לא מרוכז באכזבות מכל כך הרבה. הכל מתגמד.
עדיין דוגלת באהבת אמת, אהבה מהנשמה. שהמשקולות בחדר כושר יוסיפו לאנשים גם כמה תכונות אופי..
זה מטורף שהזמן טס, כביכול עברתי הרבה, אבל מרגישה שכלום.
אין לי מושג מה קרה לי, אבל אני כבר לא זוכרת חוויות של אתמול, רק רגעים קטנים. אבל מעבר לזה כאילו המוח תכנת את הלב להמשיך הלאה בכל דבר ולהשאיר כל כך הרבה דברים מאחור, ולפעמים אני לא יודעת אם זה טוב או רע..
הריחות משגעים אותי כבר אמרתי, אני יכולה להתמוטט מזה באמצע היום, וזה באמת מזכיר לי רגעים שהספקתי לשכוח.


עוד מעט החגים, וזו בדרך הכלל התקופה הכי קשה עליי, מקווה לעבור אותה בשלום השנה.ובכללי את כל השנה בשלום.
עוד מעט מנשקת את גיל 22.. וזה כבר סוגייה אחרת. ביינתים נדחיק!

סוף שבוע טוב, אוהבת♥

0 תגובות
העניינים שבלב
21/07/2018 22:25
הדס
מורכבים. כמו תמיד. אני בכלל אחת שהראש שלה עף רחוק עם התסביכים ועם הקושי. אבל זו אני ועם זה צריך לחיות, ובחיוך..
מהרהרת בפוסטים ישנים, צוחקת.. בוכה. פתאום אני מקנא באותה ילדה שהצרות שלה היו אהבה בתיכון שנתן לה קצת יחס וזה מה שהחזיק אותה..
כל שנה עוברת, ונאחזת בדברים אחרים, מה שלא השתנה זה הפחד..
אני מדברת על זה שאני לא מפחדת לאבד שום דבר כל הזמן. אבל ככל שאני מבינה שהחיים דינאמים יש לי מה להפסיד, וזה בעיקר את המקום שאני רוצה להיות בחיים.
אני לא באיזה צומת דרכים, והצרות שמטרידות אותי זה כמעט אותם הדברים, אהבה אמיתית, זוגיות, חברים אמיתים. ואולי עדיף שזה הצרות שיהיו..
לקיחת סיכונים תמיד מפחידה אותי. גם היום לגור בתל אביב זה סיכון ואני די עומדת בו, אבל בעניינים שבלב?
אני לא מצליחה להתפשר על הסביבה שלי, על העבודה שלי, על כל מקום וחלק שלא ארגיש שלמה בו. ומגיע הפחד לאבד את כולם.. למרות שבתוך המבוך זה העיקר לא לאבד את עצמי..
אני זוכרת שהמוטיבציה לרדת במשקל החזיקה אותי, וזו הייתה מטרה בדרך להגשת החלום.
אני היום פה איתכם והחלפתי כבר אנשים בחיי, ועבודות, ואפשר לומר שהמצב התבהר.
ועדיין, אני צעירה, עם חלומות ומ פ ח ד ת. לא לחיות אותם.







הסופשים תמיד גורמים לי לטבוע.. מזל ששאר השבוע שמה מצופים.
תודה. שבוע מבורך ומלא עשייה!

4 תגובות
לא באה בגלים ולא שקטה כמו ים
22/06/2018 15:56
הדס
היי, אני אחזור איתכם לאותם נושאים שהפריעו ומפריעים, ואולי יום אחד כבר לא יהיו רלוונטים בחיי.
אולי כבר שעבר חודש, והחודש הזה כל כך רגיש.. קיבלתי את הכאפה שעזבתי את החוף מבטחים שלי.. העבודה.
אלוהים נתן לי ללכת בראש שקט כי ידע שיש מאחוריי מספיק משענת, ואכן היה.
אז הכסף יותר גדול, וזה הדבר שמנחם. ואני מצטיינת ולוקחת תחרויות בדיוק כמו פעם קודמת.. אבל בכל רגע קטן שהקרקע נשמטת לי אני נזכרת שהייתי תלויה בלקום בבוקר לעבוד וזה מה שהיה מסיט אותי מכל שהיה קורה בחיי, ועכשוי זה הפוך.
בקטנה אני אומרת בקול, מנסה להכניס לעצמי שזה בקטנה כדי לא להיפגע. אבל אותו שיט. לא משפיע
נהיה שיגרתי אנשים מהעבר שחוזרים, מתעקשים על קשר.. מרגילים אותך איתם לקשר יום יומי ובשנייה הם מתהפכים,
אני אמורה להיות תלויה במצבי רוח שלהם איך הם קמים בבוקר, בחודש, בשנה
הגבול הדק בין לתת את כולך ללזרוק הכל לפח
הדכאון לא מחזיק אצלי זמן רב ואני בטח לא יתן שזה ישפיע על האנשים שאני אוהבת
נמאס לי להיות סבלנית, לחכות שהכל ירגע, להוריד מעצמי. גם לי בא לשים על הכל זין
אבל מי אני שאלך נגד האופי שלי? הבחורה שנתנה הכי הרבה הזדמנויות חברים. זו אני.
כבר אמרתי פעם שבא לי להעלם לגמרי, ולהיות במקום שאנחנו לא מנוהלים על קריזות. רק אהבת חינם. 
כל תקופה משהו אחר מחזיק אותי, בימים אלו ממש? כלום.
אבל גם הטוב יגיע, כמו המצבי רוח של האנשים. כמה כיף להיות תלויה.





שבת שלום. אוהבת !

1 תגובות
חד וחלק
28/05/2018 23:42
הדס
אז החודש הספקתי לברוח מהארץ קצת, לעזוב את העבודה להתחיל חדשה, ובעיקר להנות. בדיוק כמו שמאחלת לי כל יום.
תמצתתי לכם מידי, אני יודעת. כתבתי פוסט אחר בהתחלה והוא נמחק, וכמו שאתה יודעים מה שבראש כמעט ואי אפשר לשחזר פעם שנייה..
ומה שבלב, טוב אולי אספר לך קצת יותר .. 
אז הפלגתי לקפריסין, הייתה חוויה מדהימה. מבינה את ההתמכרות של כולם לנסוע לחול.. בדיוק שחזרתי נאלצתי לעזוב את העבודה מכורח הנסיבות.
העבודה כמו שאתם יודעים הייתה הבית השני שלי, המפלט שלי נפשית וכלכלית. 
אבל ההוא שם מחליט כרגיל, שאני חזקה מספיק הגיע הזמן לצאת לדרך אחרת, אולי טובה יותר.
קל זה לא היה, אבל כבר מאחוריי. חזקה תמיד.
מה עכשוי? לצבור חוויות ולהנות מכל רגע, תודה שלמי שיודע לשים לי את האנשים הנכונים בחיי. וגם ולאנשים שעדיין לא אמורים להיות, גם תודה.







לעוד חודשים ארוכים וטובים. אוהבת
0 תגובות
נוסטלגיה
28/04/2018 18:32
הדס
לשם שינוי, פוסט המבשר על חודש טוב..

בדרך כלל אני לא אוהבת לדבר על דברים לפני שהם קורים, אבל לאחרונה יש בי דחף חזק להוציא רישיון. פחות על רכב, העיקר כלי תחבורה..
חשבתי על אופנוע. אני בשלבים הראשונים, אבל מתה שהכל יהיה מאחורי.
האחרונה לעזוב את העיר, אמא שלי. פתח קטן לתקווה ולהתחלה חדשה עם המשפחה שלי.

תהיתי תמיד למה אני אוהבת נוסטלגיות ואת ההשפעות שלהן עליי, אולי כי הן מה שבנו אותי לבחורה שאני היום.
יחד עם זאת מעציבות אותי, מזכירות לי דברים שלעולם לא יחזרו, בעיקר התחלות.. תמימות. כי מיום ליום אני בוחרת מחדש איפה להיות ועם מי..
פעם לא היה זכות בחירה וגם זה היה מה שיפה.. שיש דברים שקורים מעצמם. ואולי היו צריכים לקרות, כמו בכל קארמה.

על החדרים הנסתרים שבלב שלי, קצת קשה לי לפתוח לכם פה. אפילו קשה לי להגיד אותם בקול רם.
אני חיה את הרגע, וזה מרגיש נורמלי. וזה בדיוק מה שמפחיד אותי.

טוב די עייפתי לעצמי את המוח, וגם לכם. אמרתי פוסט טוב לא?
אז תודה על שנה מדהימה בתל אביב שפתחה לי אופקים,נתנה לי מוטיבציה לעשות דברים שלא עשיתי קודם, לחברים שלא חשבתי שאכיר! לעבודה שקמים בחיוך כל בוקר, ובעיקר השקט והאיזון בין כל הרעש.

ולעוד המון שנים של אושר איפה שלא אהיה, כמובן.



2 תגובות
תחנת מעבר
17/03/2018 17:44
הדס
אני די נמנעת מלכתוב לכם גם שאני מרגישה נחנקת, בסופו של יום גם פה אני מחשבנת
יותר מזה אני מתבאסת לשתף אותכם בקושי ובדברים שחוזרים על עצמם.. מעדיפה לא לתת לגיטמציה ואולי לחסוך לכם ולי עוד פוסט לא נעים להיזכר בו..
בכלל בשנה האחרונה שיוצא שאני מדברת על עצמי ושאני מסתכלת מהצד אני מרגישה אנוכית.
 רק רוצה לצייר לכם תמונה שהמציאות היא לגמרי עולה על כל דמיון מהבלוג..
החיוך של אנשים בבוקר תלוי באנרגיות שלי. לעולם לא תראו אותי עצובה, או דכאונית.. אפילו העצבים עוברים לי ברגע.
האנשים שמסביבי תמיד תוהים איך יש לי כל כך הרבה אנרגיות ושמחה..
ואני באמת כזאת אף פעם לא הייתי אחרת.. 
כאילו כבר קיבלתי את זה שהייעוד שלי זה מה לעשות, לחזק אנשים ולהתחזק דרכם
שאני באה לבלוג, אני בדרך כלל מפורקת והגיעו מים עד נפש ואולי הכתיבה המקום היחידי שמשחרר ממני משהו שאף אחד לא יכול
שאני צריכה את האיזון והשקט הנפשי שלי לבד, אני מבינה שעוד לא הגיע הבן אדם שיהיה לי איתו שקט נפשי ביחד.
ואז בשבתות זה משתלט עליי בדרך כלל, כן. התקווה יורדת לרצפה ומחפשת דרך מילוט.. התוצאה היא בדרך כלל פוסטים..
שתדעו בלי קשר, שהשנה הזאת באמת מדהימה, כן עוד מעט שנה בתל אביב ואני כל כך גאה.
לפעמים עולים פלאשבקים מתקופות של פעם, שאני בקושי מצליחה להיזכר.. הכל נהיה מטושטש פתאום
הבחורה הזאת של פעם, זאת הייתי אני?
לא מזמן נזכרתי בטיול שנתי.. וזכרתי שגם כתבתי על זה פוסט ורק דרכו החזרתי לעצמי לשנייה את הרגשות שעברו עליי באותו רגע שכתבתי את הפוסט.
יש המון ריגושים קטנים שהיו לי פעם וחסרים לי מאוד, אני כמעט לא חווה אותם.
למזלי הם כתובים ועושים לי קצת טוב להיזכר במי אני לפני כל התהפוכות שעברתי
ושאני מספרת לאנשים חדשים על הסיפור שלי הם פשוט לא מאמינים, וזה לא שזה נורמטיבי לי, אבל עצוב. התרגלתי. פתאום השד לא נורא כל כך..

כל בן אדם שנמצא בחיי כרגע הוא תחנת מעבר, בדיוק כך.
מבינה כל יום ששום דבר לא הוא לנצח, אפילו אנחנו בעצמנו לא נהיה כאן לעד
פתאום פרופורציות למה דברים נגמרים פתאום, זוגות נפרדים או אנשים מתגרשים.. לא שזה דבר טוב אבל מגיע שלב שפשוט ממצים ונגמר.
ולפעמים עם כל הקשיים בדרך שזה נגמר זה כבר לא כואב, רק משאיר זיכרונות יפים.
רק אחרי שחוויתי בעצמי הבנתי, ששום דבר לא בכוח. וגם אחרי תקופה ארוכה ויפה זה עוד תחנה בדרך ללמוד משהו חדש.
לא נשקר, שאתה עובר משהו עם בן אדם, מאוד קשה לשחרר. אבל אולי עדיף לשמור על דברים בערבון מוגבל, לא לתת יותר מידי וגם לא לצפות..
אומרת לכם אחת שנותנת הכל תמיד, ונפגעת יותר. אז אולי הגיע הזמן שמספיק.. ובדרך לתחנה הבאה.

בעזרת השם, עוד אגשים את כל מה שארצה להיות!
ואני רק בהתחלה..
2 תגובות
עזר כנגדו
10/02/2018 17:23
הדס
תמיד הייתי עזר כנגדו ובגדול אני שם בשביל כולם יותר מאשר שם הם בשבילי אם בכלל, לאחרונה זה מתגבר, אני יודעת.. אפשר לומר שזאת של שליחות אם בן אדם מגיע אלייך כי יש לי את המילים הנכונות הגישה, והאוזן הקשבת.
אבל אין מצב שזה נהיה כבר שיטתי. 
 כבר מים עד נפש, ורואה את הצדדים המחמיאים בזה. אני באמת מצליחה לשנות ולעורר באנשים דברים שלא הכירו, 
אבל מה עם הריקנות שלי? מזכיר את הפוסט הקודם שמסביר עוד יותר שאין פה אף אחד שיודע להיות שם .. אז אני עונה לעצמי את התשובות אבל די נמאס לא חושבים?
וככה לאט לאט הופכת אדישה לכאלה שצריכים את הפידבק והולכים.. אני לא באמת ינטוש בשדה קרב אך לעולם לא שוכחת.
אני כועסת, מאוכזבת וקצת מאוסה. לא יודעת להיות בן אדם אחר וגם לא מעוניינת.
טוב תשמעו בגלל זה אני גם לא מוקפת חברים, משחררת מעליי כל מי שלא יודע לשמור אותי קרוב אלוי, ואכפתי באמת.
אוהבים אותי ואני אוהבת את עצמי. איזה מזל שיש אותי אה?




לכו לעזאזל כולם.
שבוע מבורך שיהיה.
4 תגובות
מקצוע
05/02/2018 21:13
הדס
בהשוואה לפוסט של שנה שעברה, שהייתי רגע לפני שחרור אפשר לומר שהדאגות התגמדו, והיום יש 'צרות של מבוגרים'
טוב, צרות זה מילה גדולה מידי.. אז לעומת השנה שהייתה זאת בהחלט לא הייתה מבוזבזת אבל אם אני כותבת לכם היום אז משהו קצת השפיע עליי..
בינינו לבין עצמנו, אין אף אחד שמכוון אותי שמדריך, לזרוק פה ושם 'את צריכה ללמוד מקצוע' זה לא באמת מועיל
דווקא המסתכלים מהצד שאומרים שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו נותנים זריקת עידוד יותר מהקרובים, זה תמיד ככה.
לא אני בכל אופן, אני מרימה רק למי שיודע להיות בשבילי, זה או שלא רוצים מספיק או שלא יודעים את הדרך..
נשאר לי אותי, ואת מה שאני רוצה להיות ומה שהנורמל מגדיר.. עוד מעט צריך להתחיל ללמוד, אבל אין שום דחף לשום דבר כי לא אני לא אוהבת שום דבר
אני יכולה להיות קצת מכל דבר, וזה מתאים לשחקנית. והקול הריאלי אומר, משחק זה ריזיקה שאת לא יכולה לקחת. זה עולם צבוע, וקשה. ואת לא יודעת להיות כזאת, ובטח לא תהיי בשביל משהו לא מבטיח.
והצד הפחות הגיוני אומר ללכת על הלב ומה שיהיה יהיה, מקסימום ניסית. ומשפטי חיים פעם אחת..
אז נלמד בשביל להגיד יש? אבל אפשר לדחוף את זה לתחת
אני לא עובדת עליכם ועליי, שהרוב היום זה בשביל להרשים את הסביבה לא עצמי וזה עוד יותר גורם לי להתערער, אני מדהימה ככה. חייב לסבך כל דבר עם תעודות וציונים..?
שאבא היום אמר לי אם חשבתי ללמוד משהו, פתאום זה נגע לי. ולא היה לי מה להגיד לו, אין כיוון לא חושבת, לא אוהבת שום דבר כרגע. חוסכת.
זה התשובות הרגילות לכולם, ולמרות האנטפתיות שלו לפעמים, דווקא ממנו למדתי, כי הוא ההפך הגמור ממני ובכל זאת הוא שותף טוב בחיי.

אתם יודעים, דווקא אלה שמכירים אותי הכי מקרוב לא נותנים לי את הפוש שאני באמת צריכה, למרות שאני יודעת את כל התשובות לעצמי אני צריכה מישהו שיערבב לי את הקלפים.
אבל איך אומרים.. מי יכול עליי?
כבר לא יודעת אם להעלב או להיות מוחמאת.



0 תגובות
העקרונות ואני
24/01/2018 22:55
הדס
לא חדש לכם, ובטח לא לי שקודם כל ולפני הכל - עקרון. 
תכונה שמלווה אותי מאז ומתמיד. לא יודעת למה מפרטת לכם הפעם, אולי בגלל דחייה שגרמה לי קצת לזעזוע.
אני די מודעת מה מושך אותי, וזה בעיקר אנשים שעוברים ב'צינורות המקובלים', או ההפך הגמור ממני, אבל לא מחזיקים..
זה הופך קשה מפעם לפעם לעמוד על שלי, ומצד אחר לנסות להתפשר על אנשים שמה לעשות, שונים שנות אור..
אני מאלה שמספרות ומשתפות בלי לחשבן יותר מידי כי זאת אני ובא לי לחלוק את הטוב ואת הרע ומקבלים גם את זה..
הכל על השולחן, לא דואגת להחסיר ולהראות אפילו לא קצת מהאישיות שלי, ובדגש שבשביל משהו איכותי צריך לעבוד.
אני מתוסכלת קצת, לפעמים קצת הרבה. זה לא מספיק, אני מתעייפת. אף אחד לא מסוגל להחזיק משהו טוב ביד
בא לי כבר לצרוח, שהבן אדם שלא מרפה ממני הגיע, והוא מכיר בי ולא מתכוון לוותר לרגע!
אני לא מאשימה את רובם, תמיד מתרגלים לקל ביותר, ליום כזה ויום כזה ויהיה אפשר לחיות עם זה..
כוסאמק.. אני בעצמי שברתי מוסכמות.. אני מוכנה לקבל אהבה של אישה שתמלא את המקום של גבר לא פחות אם היא תהיה בדיוק מה שארצה
החברים הכי טובים שלי הם הומואים, ואני גם נמשכת אליהם וזה לא כל כך אפשרי אז זה הודף אותי אחורה.
מאבדת את זה לגמרי שאנשים לא יודעים לשים סדרי עדיפיות במקום הנכון.. הרי זה לא הגיוני שרק אני יהיה מוכנה להקריב את כולי למען משהו אמיתי ולא לקבל אפילו מעט בחזרה?






לא חסר את אלה שאומרים שבגלל העקרון אני יאבד הרבה, אבל זה המחיר בלהיות אמיתי
ולכם בטח אני לא צריכה למכור שאני לא צריכה אף אחד שלא מסוגל להיות שם על מלא..

8 תגובות
4 פאקינג שנים.
13/01/2018 14:07
הדס
פתאום 4 שנים מרגיש מעט..
אז זה 4 שנים לבלוג וכל שנה מפתיעה יותר מהקודמת, אני תמיד מסכמת אבל הפעם אין מה. עברתי ועוד אעבור והכל כתוב. 
זאת הזדמנות לשתף אותכם על התקופה האחרונה, ועל דברים שרצים בראש..
אני לא מצליחה להחזיק אנשים בחיים שלי שאין בהם עומק, שהם לא מתמידים, ובגדול לא אכפתיים כמוני.
אבל אתם יודעים, מרוב עומק התחלתי לטבוע.. נמאס לי לקחת ללב כל דבר, אבל אני לא יכולה לא לשים דברים על השולחן
לשתף לספר הכל, הפתיחות שלי זה חלק ממי שאני ומי שאיתי יהיה כזה לא פחות.
זה לא עובד אחרת, וזה התסכול שלי לאחרונה ובכלל.
לפעמים משתדלת לשים בצד הרבה דברים בשביל לעבור הלאה.. אבל התסביכים שלי מתגברים עליי
אני לא מהמבזבזות זמן, בשום מקום עם אף אחד. ואולי אני מפסידה ואולי חסרת סבלנות אבל באמת שדי.
אין לי כוח לאנשים להגיד מה בסדר, מה לא.. מה צריך לשנות ולעשות כדי שהם יהיו תואמים לציפיות שלי
לא רוצה! אי אפשר כפפה ליד? או לפחות לאצבע, אני יסתפק.


לפחות בעבודה טוב, ומנסה להנות מרגע ומהריגושים הקטנים. מסתבר ששום דבר לא קורה בטעות..
אני מאושרת רק במקום שבו אני מרגישה מוערכת.. ושם אני ישאר.
למרות הכל, זאת ה-שנה שלי. ואני גאה בכל צעד וצעד בה. 
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 15 16 הבא »