עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נאיהשאריות של החייםRainשקדThe Cheshire Cat
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
חד וחלק
28/05/2018 23:42
הדס
אז החודש הספקתי לברוח מהארץ קצת, לעזוב את העבודה להתחיל חדשה, ובעיקר להנות. בדיוק כמו שמאחלת לי כל יום.
תמצתתי לכם מידי, אני יודעת. כתבתי פוסט אחר בהתחלה והוא נמחק, וכמו שאתה יודעים מה שבראש כמעט ואי אפשר לשחזר פעם שנייה..
ומה שבלב, טוב אולי אספר לך קצת יותר .. 
אז הפלגתי לקפריסין, הייתה חוויה מדהימה. מבינה את ההתמכרות של כולם לנסוע לחול.. בדיוק שחזרתי נאלצתי לעזוב את העבודה מכורח הנסיבות.
העבודה כמו שאתם יודעים הייתה הבית השני שלי, המפלט שלי נפשית וכלכלית. 
אבל ההוא שם מחליט כרגיל, שאני חזקה מספיק הגיע הזמן לצאת לדרך אחרת, אולי טובה יותר.
קל זה לא היה, אבל כבר מאחוריי. חזקה תמיד.
מה עכשוי? לצבור חוויות ולהנות מכל רגע, תודה שלמי שיודע לשים לי את האנשים הנכונים בחיי. וגם ולאנשים שעדיין לא אמורים להיות, גם תודה.







לעוד חודשים ארוכים וטובים. אוהבת
0 תגובות
נוסטלגיה
28/04/2018 18:32
הדס
לשם שינוי, פוסט המבשר על חודש טוב..

בדרך כלל אני לא אוהבת לדבר על דברים לפני שהם קורים, אבל לאחרונה יש בי דחף חזק להוציא רישיון. פחות על רכב, העיקר כלי תחבורה..
חשבתי על אופנוע. אני בשלבים הראשונים, אבל מתה שהכל יהיה מאחורי.
האחרונה לעזוב את העיר, אמא שלי. פתח קטן לתקווה ולהתחלה חדשה עם המשפחה שלי.

תהיתי תמיד למה אני אוהבת נוסטלגיות ואת ההשפעות שלהן עליי, אולי כי הן מה שבנו אותי לבחורה שאני היום.
יחד עם זאת מעציבות אותי, מזכירות לי דברים שלעולם לא יחזרו, בעיקר התחלות.. תמימות. כי מיום ליום אני בוחרת מחדש איפה להיות ועם מי..
פעם לא היה זכות בחירה וגם זה היה מה שיפה.. שיש דברים שקורים מעצמם. ואולי היו צריכים לקרות, כמו בכל קארמה.

על החדרים הנסתרים שבלב שלי, קצת קשה לי לפתוח לכם פה. אפילו קשה לי להגיד אותם בקול רם.
אני חיה את הרגע, וזה מרגיש נורמלי. וזה בדיוק מה שמפחיד אותי.

טוב די עייפתי לעצמי את המוח, וגם לכם. אמרתי פוסט טוב לא?
אז תודה על שנה מדהימה בתל אביב שפתחה לי אופקים,נתנה לי מוטיבציה לעשות דברים שלא עשיתי קודם, לחברים שלא חשבתי שאכיר! לעבודה שקמים בחיוך כל בוקר, ובעיקר השקט והאיזון בין כל הרעש.

ולעוד המון שנים של אושר איפה שלא אהיה, כמובן.



2 תגובות
תחנת מעבר
17/03/2018 17:44
הדס
אני די נמנעת מלכתוב לכם גם שאני מרגישה נחנקת, בסופו של יום גם פה אני מחשבנת
יותר מזה אני מתבאסת לשתף אותכם בקושי ובדברים שחוזרים על עצמם.. מעדיפה לא לתת לגיטמציה ואולי לחסוך לכם ולי עוד פוסט לא נעים להיזכר בו..
בכלל בשנה האחרונה שיוצא שאני מדברת על עצמי ושאני מסתכלת מהצד אני מרגישה אנוכית.
 רק רוצה לצייר לכם תמונה שהמציאות היא לגמרי עולה על כל דמיון מהבלוג..
החיוך של אנשים בבוקר תלוי באנרגיות שלי. לעולם לא תראו אותי עצובה, או דכאונית.. אפילו העצבים עוברים לי ברגע.
האנשים שמסביבי תמיד תוהים איך יש לי כל כך הרבה אנרגיות ושמחה..
ואני באמת כזאת אף פעם לא הייתי אחרת.. 
כאילו כבר קיבלתי את זה שהייעוד שלי זה מה לעשות, לחזק אנשים ולהתחזק דרכם
שאני באה לבלוג, אני בדרך כלל מפורקת והגיעו מים עד נפש ואולי הכתיבה המקום היחידי שמשחרר ממני משהו שאף אחד לא יכול
שאני צריכה את האיזון והשקט הנפשי שלי לבד, אני מבינה שעוד לא הגיע הבן אדם שיהיה לי איתו שקט נפשי ביחד.
ואז בשבתות זה משתלט עליי בדרך כלל, כן. התקווה יורדת לרצפה ומחפשת דרך מילוט.. התוצאה היא בדרך כלל פוסטים..
שתדעו בלי קשר, שהשנה הזאת באמת מדהימה, כן עוד מעט שנה בתל אביב ואני כל כך גאה.
לפעמים עולים פלאשבקים מתקופות של פעם, שאני בקושי מצליחה להיזכר.. הכל נהיה מטושטש פתאום
הבחורה הזאת של פעם, זאת הייתי אני?
לא מזמן נזכרתי בטיול שנתי.. וזכרתי שגם כתבתי על זה פוסט ורק דרכו החזרתי לעצמי לשנייה את הרגשות שעברו עליי באותו רגע שכתבתי את הפוסט.
יש המון ריגושים קטנים שהיו לי פעם וחסרים לי מאוד, אני כמעט לא חווה אותם.
למזלי הם כתובים ועושים לי קצת טוב להיזכר במי אני לפני כל התהפוכות שעברתי
ושאני מספרת לאנשים חדשים על הסיפור שלי הם פשוט לא מאמינים, וזה לא שזה נורמטיבי לי, אבל עצוב. התרגלתי. פתאום השד לא נורא כל כך..

כל בן אדם שנמצא בחיי כרגע הוא תחנת מעבר, בדיוק כך.
מבינה כל יום ששום דבר לא הוא לנצח, אפילו אנחנו בעצמנו לא נהיה כאן לעד
פתאום פרופורציות למה דברים נגמרים פתאום, זוגות נפרדים או אנשים מתגרשים.. לא שזה דבר טוב אבל מגיע שלב שפשוט ממצים ונגמר.
ולפעמים עם כל הקשיים בדרך שזה נגמר זה כבר לא כואב, רק משאיר זיכרונות יפים.
רק אחרי שחוויתי בעצמי הבנתי, ששום דבר לא בכוח. וגם אחרי תקופה ארוכה ויפה זה עוד תחנה בדרך ללמוד משהו חדש.
לא נשקר, שאתה עובר משהו עם בן אדם, מאוד קשה לשחרר. אבל אולי עדיף לשמור על דברים בערבון מוגבל, לא לתת יותר מידי וגם לא לצפות..
אומרת לכם אחת שנותנת הכל תמיד, ונפגעת יותר. אז אולי הגיע הזמן שמספיק.. ובדרך לתחנה הבאה.

בעזרת השם, עוד אגשים את כל מה שארצה להיות!
ואני רק בהתחלה..
2 תגובות
עזר כנגדו
10/02/2018 17:23
הדס
תמיד הייתי עזר כנגדו ובגדול אני שם בשביל כולם יותר מאשר שם הם בשבילי אם בכלל, לאחרונה זה מתגבר, אני יודעת.. אפשר לומר שזאת של שליחות אם בן אדם מגיע אלייך כי יש לי את המילים הנכונות הגישה, והאוזן הקשבת.
אבל אין מצב שזה נהיה כבר שיטתי. 
 כבר מים עד נפש, ורואה את הצדדים המחמיאים בזה. אני באמת מצליחה לשנות ולעורר באנשים דברים שלא הכירו, 
אבל מה עם הריקנות שלי? מזכיר את הפוסט הקודם שמסביר עוד יותר שאין פה אף אחד שיודע להיות שם .. אז אני עונה לעצמי את התשובות אבל די נמאס לא חושבים?
וככה לאט לאט הופכת אדישה לכאלה שצריכים את הפידבק והולכים.. אני לא באמת ינטוש בשדה קרב אך לעולם לא שוכחת.
אני כועסת, מאוכזבת וקצת מאוסה. לא יודעת להיות בן אדם אחר וגם לא מעוניינת.
טוב תשמעו בגלל זה אני גם לא מוקפת חברים, משחררת מעליי כל מי שלא יודע לשמור אותי קרוב אלוי, ואכפתי באמת.
אוהבים אותי ואני אוהבת את עצמי. איזה מזל שיש אותי אה?




לכו לעזאזל כולם.
שבוע מבורך שיהיה.
4 תגובות
מקצוע
05/02/2018 21:13
הדס
בהשוואה לפוסט של שנה שעברה, שהייתי רגע לפני שחרור אפשר לומר שהדאגות התגמדו, והיום יש 'צרות של מבוגרים'
טוב, צרות זה מילה גדולה מידי.. אז לעומת השנה שהייתה זאת בהחלט לא הייתה מבוזבזת אבל אם אני כותבת לכם היום אז משהו קצת השפיע עליי..
בינינו לבין עצמנו, אין אף אחד שמכוון אותי שמדריך, לזרוק פה ושם 'את צריכה ללמוד מקצוע' זה לא באמת מועיל
דווקא המסתכלים מהצד שאומרים שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו נותנים זריקת עידוד יותר מהקרובים, זה תמיד ככה.
לא אני בכל אופן, אני מרימה רק למי שיודע להיות בשבילי, זה או שלא רוצים מספיק או שלא יודעים את הדרך..
נשאר לי אותי, ואת מה שאני רוצה להיות ומה שהנורמל מגדיר.. עוד מעט צריך להתחיל ללמוד, אבל אין שום דחף לשום דבר כי לא אני לא אוהבת שום דבר
אני יכולה להיות קצת מכל דבר, וזה מתאים לשחקנית. והקול הריאלי אומר, משחק זה ריזיקה שאת לא יכולה לקחת. זה עולם צבוע, וקשה. ואת לא יודעת להיות כזאת, ובטח לא תהיי בשביל משהו לא מבטיח.
והצד הפחות הגיוני אומר ללכת על הלב ומה שיהיה יהיה, מקסימום ניסית. ומשפטי חיים פעם אחת..
אז נלמד בשביל להגיד יש? אבל אפשר לדחוף את זה לתחת
אני לא עובדת עליכם ועליי, שהרוב היום זה בשביל להרשים את הסביבה לא עצמי וזה עוד יותר גורם לי להתערער, אני מדהימה ככה. חייב לסבך כל דבר עם תעודות וציונים..?
שאבא היום אמר לי אם חשבתי ללמוד משהו, פתאום זה נגע לי. ולא היה לי מה להגיד לו, אין כיוון לא חושבת, לא אוהבת שום דבר כרגע. חוסכת.
זה התשובות הרגילות לכולם, ולמרות האנטפתיות שלו לפעמים, דווקא ממנו למדתי, כי הוא ההפך הגמור ממני ובכל זאת הוא שותף טוב בחיי.

אתם יודעים, דווקא אלה שמכירים אותי הכי מקרוב לא נותנים לי את הפוש שאני באמת צריכה, למרות שאני יודעת את כל התשובות לעצמי אני צריכה מישהו שיערבב לי את הקלפים.
אבל איך אומרים.. מי יכול עליי?
כבר לא יודעת אם להעלב או להיות מוחמאת.



0 תגובות
העקרונות ואני
24/01/2018 22:55
הדס
לא חדש לכם, ובטח לא לי שקודם כל ולפני הכל - עקרון. 
תכונה שמלווה אותי מאז ומתמיד. לא יודעת למה מפרטת לכם הפעם, אולי בגלל דחייה שגרמה לי קצת לזעזוע.
אני די מודעת מה מושך אותי, וזה בעיקר אנשים שעוברים ב'צינורות המקובלים', או ההפך הגמור ממני, אבל לא מחזיקים..
זה הופך קשה מפעם לפעם לעמוד על שלי, ומצד אחר לנסות להתפשר על אנשים שמה לעשות, שונים שנות אור..
אני מאלה שמספרות ומשתפות בלי לחשבן יותר מידי כי זאת אני ובא לי לחלוק את הטוב ואת הרע ומקבלים גם את זה..
הכל על השולחן, לא דואגת להחסיר ולהראות אפילו לא קצת מהאישיות שלי, ובדגש שבשביל משהו איכותי צריך לעבוד.
אני מתוסכלת קצת, לפעמים קצת הרבה. זה לא מספיק, אני מתעייפת. אף אחד לא מסוגל להחזיק משהו טוב ביד
בא לי כבר לצרוח, שהבן אדם שלא מרפה ממני הגיע, והוא מכיר בי ולא מתכוון לוותר לרגע!
אני לא מאשימה את רובם, תמיד מתרגלים לקל ביותר, ליום כזה ויום כזה ויהיה אפשר לחיות עם זה..
כוסאמק.. אני בעצמי שברתי מוסכמות.. אני מוכנה לקבל אהבה של אישה שתמלא את המקום של גבר לא פחות אם היא תהיה בדיוק מה שארצה
החברים הכי טובים שלי הם הומואים, ואני גם נמשכת אליהם וזה לא כל כך אפשרי אז זה הודף אותי אחורה.
מאבדת את זה לגמרי שאנשים לא יודעים לשים סדרי עדיפיות במקום הנכון.. הרי זה לא הגיוני שרק אני יהיה מוכנה להקריב את כולי למען משהו אמיתי ולא לקבל אפילו מעט בחזרה?






לא חסר את אלה שאומרים שבגלל העקרון אני יאבד הרבה, אבל זה המחיר בלהיות אמיתי
ולכם בטח אני לא צריכה למכור שאני לא צריכה אף אחד שלא מסוגל להיות שם על מלא..

8 תגובות
4 פאקינג שנים.
13/01/2018 14:07
הדס
פתאום 4 שנים מרגיש מעט..
אז זה 4 שנים לבלוג וכל שנה מפתיעה יותר מהקודמת, אני תמיד מסכמת אבל הפעם אין מה. עברתי ועוד אעבור והכל כתוב. 
זאת הזדמנות לשתף אותכם על התקופה האחרונה, ועל דברים שרצים בראש..
אני לא מצליחה להחזיק אנשים בחיים שלי שאין בהם עומק, שהם לא מתמידים, ובגדול לא אכפתיים כמוני.
אבל אתם יודעים, מרוב עומק התחלתי לטבוע.. נמאס לי לקחת ללב כל דבר, אבל אני לא יכולה לא לשים דברים על השולחן
לשתף לספר הכל, הפתיחות שלי זה חלק ממי שאני ומי שאיתי יהיה כזה לא פחות.
זה לא עובד אחרת, וזה התסכול שלי לאחרונה ובכלל.
לפעמים משתדלת לשים בצד הרבה דברים בשביל לעבור הלאה.. אבל התסביכים שלי מתגברים עליי
אני לא מהמבזבזות זמן, בשום מקום עם אף אחד. ואולי אני מפסידה ואולי חסרת סבלנות אבל באמת שדי.
אין לי כוח לאנשים להגיד מה בסדר, מה לא.. מה צריך לשנות ולעשות כדי שהם יהיו תואמים לציפיות שלי
לא רוצה! אי אפשר כפפה ליד? או לפחות לאצבע, אני יסתפק.


לפחות בעבודה טוב, ומנסה להנות מרגע ומהריגושים הקטנים. מסתבר ששום דבר לא קורה בטעות..
אני מאושרת רק במקום שבו אני מרגישה מוערכת.. ושם אני ישאר.
למרות הכל, זאת ה-שנה שלי. ואני גאה בכל צעד וצעד בה. 
2 תגובות
רגע לפני
30/12/2017 23:36
הדס
רגע לפני שהשנה נגמרת, אני רוצה לסכם אותה, ולהסתכל עלייה כאחת מהשנים היותר טובות, מלמדות ומבגרות שהיו לי. 
 ועכשיו  שאני חושבת אני עדיין לא מעכלת סיטואציות שאני נמצאת בהם, או לפחות הייתי. 
במבט לאחור איך קרה כל כך הרבה בשנה אחת?
מעבר לזה שעוד הייתי בצבא משהו שפתאום מטושטש בזכרוני, עבדתי, וזו הייתה אפילו תקופה חשוכה מעט.
 היה לי רומן קצר. יצאתי עם כמה לדייט שנגמר אחרי פעם אחת.
טעמתי גם מזה, וגם מזה.
עברתי לתל אביב, ומי שהחליט להישאר בחיי נשאר.. 
הבנתי כרגיל, שהרגש לפעמים פועל מעליי קצת, והוא בלתי ניתן לשליטה..
אני אוהבת נשים וגברים, ולמדתי לצחוק על זה שזאת בכלל חוויה בפני עצמה
עברתי לתל אביב! גולת הכותרת. אני פה כבר כמעט 8 חודשים, זה מטורף.
אוהבים אותי. אני מצליחה. אולי מעולם לא הייתי בתקופה כה מצליחה.. ונערכת..
הכל קרה בשנה אחת, נשמע הזוי וקצת בדיוני. ואולי כי אני עושה את הסיפור שלי כזה.. כרגיל
כל דבר קטן אני מעצימה אותו, אבל זה שאשכח ששום דבר לא מובן מאלוי.. בטח לא הכוחות שיש לי לעבור את הכל.

אני לא מתגעגעת, זה סתם נעים להיזכר.
הייתי חלק מהרבה דברים, ושינוים אצל המון אנשים. כן לפעמים אני מרגישה שאני משנה סדרי עולם, וזה מספק אותי.
לא ידעתי זוגיות אמיתית מה היא, אני עדיין מייחלת לה. 
כולם מודים לי כל הזמן שאני בחיים שלהם, ושכמה מיוחדת אני. אבל זה לא מחזיק , אני לא יודעת.. זה פשע להיות טוב מידי?

אני מאמינה במקריות, וזה שאצטרך לפגוש אדם מסוים בזמן מסוים זה יקרה.
אני מחכה להרבה אנשים בפינה, ואני בטוחה שהם יגיעו.



לשנה הבאה שתהיה- מפתיעה יותר , מרתקת ונאהבת. מאחלת לעצמי שיאהבו אותי ברמה שאני שלמה עם עצמי.



3 תגובות
תן לי לבד
14/12/2017 22:04
הדס
היי, לאחרונה הבנתי, למרות שקרה לי פעמים מספר, שדווקא אלה אותם אנשים שמצליחים לעורר בי עניין, רק מחפשים שיאהבו אותם, והם יענו מפחדים להיפגע אז הם לא נכנסים למערבולת רגשית. גבר, אישה כאחד.
אותם אנשים מצליחים לתת לי כוח רק מהחוכמה שלהם, ומכוח המחשבה עליהם.
הם לא מדברים יותר מידי, או עושים בשבילי משהו ועדיין אני נמשכת אליהם.. וזה מצחיק כי זה לא באופי שלי ללכת אחרי הבלתי מושג
ואחרי פעם פעמיים, גם אני מתייאשת ומשחררת. צריך 2 לטנגו לא?

אל תפרו לי את הסדר.. יום אחד בלי עבודה מצליח לשגע אותי ולהוציא בי צדדים שאני מעדיפה להחביא
להיות בסביבה עם אנשים שהם לא מתעניינים ביום יום שלי מצליח גם כן להוריד לי את הבטחון לאפס.
גם אמא הגיעה לכאן מה שעוד יותר הבהיר לי כמה אני רחוקה בכל הנוגע להתנהלות לחיות עם עוד מישהו שפשוט לא מסוגל להכיל
זה ארוך ומורכב. אבל תנו לי לבד. או בסביבה מוערכת וככה חוזרת בי התקווה.
קולטים שכבר 7 חודשים בתל אביב? והם הכי לא מבוזבזות שהיו לי, להפך.. אני עדיין מרגישה תיירת שצריכה לכבוש כל פינה
אבל אני לא ממהרת, כי בינינו? אין לי לאן ללכת.

מרגישה לפעמים שהזדקנתי. קשה פתאום להיות ברעש, לעמוד בתורים של חניות, לקנות בגדים..? (מה זה בכלל)
כניסה למקום המוני מדכאת אותי, פעם זה היה רק מועדון, אז היה לי תירוץ בגלל גברים וכל השיט
היום זה כמעט כל מקום אפשרי, קשה לי לראות זוגות, גברים, בנות רזות. כן.. זה עדיין לא נעלם. לא נולדתי דוגמנית
שום דבר לא עולה על הפרק, בטח לא להגשים את עצמי. אני צריכה שותף אמיתי בחיים האלה שיתן לי כוח להמשיך,
כי למדתי שיש אהבה יש הכל. ובעיקר יש רצון להתקדם. ביינתים הכל עומד במקום, והזמן דופק.  
העיקר התקווה כרגיל, שיהיה טוב, שיהיה ריגושים. שלא צריך ליפול בשביל לקום.
ממקומות שפעם חיפשתי לברוח היום הם מקום מפלט..

סוף שבוע טוב!

2 תגובות
מודל לחיקוי
12/11/2017 22:29
הדס
טוב, אפשר לסמן וי על יום הולדת 21, ולחכות .. או שלא. לשנה הבאה.
אין מה לעשות, חייב להיות חלקיק קטן שיצליח להרוס את היום הזה. אבל היו גרועים יותר. 
תודה בעיקר לאלה שלא שוכחים מה יש להם בידיים ומעריכים.. מוקירה להם תודה שהם בחיים שלי כל יום!

האמת כותבת לכם די עצבנית, וגם מאוכזבת. אני מרגישה נבגדת.. ולא כי בגדו בי. בגדו בעצמם.
חשבתי שאני אישיות, שלוקחים ממני מופת ודוגמא, שאם אני כל כך חזקה אף אחד לא יכול להשבר.
קצת קשה לי אנשים שהם פשוט לא אני. נכון, תשוקה זה נחמד, זה ממלא את כל החורים בלב ובעוד מקומות
אבל מפה ולהיות זולה?
לא יכולה להצביע על חברה אחת שלא עשתה שטיות. וזה בסדר, גם אני. אבל צריך לדעת לעצור..
בחורה שיודעת מה היא שווה לא תתפשר, לא תהיה הנאה רגעית. ולא תהיה סתם עוד אחת.
 חשבתי שאני מודל לחיקוי, ובסוף כולן נפלו.
ואני? מרגישה כל כך זרה מתמיד, פתאום בתולה נהיה באמת קללה.
למה נשארתי היחידה שדוגלת באהבת אמת? אהבת שבנויה מאופי ונשמה וכל השאר באמת בונוס.
אני לא מוכרת גוף, ואני שמחה שזה לא מה שיש להציע. אחרת איך היו מגלים את עולמי?
נשבעתי מתמיד היותי בחורה שמנה, לדגול באופי וגם שארזה להוכיח אחרת.
ואני פשוט לבד במערכה. 
לפעמים בא לי להעיף את כולם מהחיים שלי כמו דומינו.. 


הפחד הכי גדול שלי שלא יבוא הכפפה ליד שלי. 
אבל לעומת אלה שאיבדו תקווה, אני ממשיכה להאמין. 

1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 15 16 הבא »