עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נאיהשאריות של החייםRainשקדThe Cheshire Cat
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
נובמבר 2020  (1)
אוקטובר 2020  (1)
ספטמבר 2020  (2)
אוגוסט 2020  (1)
יולי 2020  (1)
יוני 2020  (1)
מאי 2020  (1)
אפריל 2020  (1)
מרץ 2020  (1)
פברואר 2020  (1)
ינואר 2020  (1)
דצמבר 2019  (1)
נובמבר 2019  (1)
אוקטובר 2019  (2)
ספטמבר 2019  (1)
אוגוסט 2019  (1)
יולי 2019  (1)
יוני 2019  (1)
מאי 2019  (1)
אפריל 2019  (1)
מרץ 2019  (2)
פברואר 2019  (1)
ינואר 2019  (1)
דצמבר 2018  (1)
נובמבר 2018  (1)
אוקטובר 2018  (2)
ספטמבר 2018  (1)
אוגוסט 2018  (1)
יולי 2018  (1)
יוני 2018  (1)
מאי 2018  (1)
אפריל 2018  (1)
מרץ 2018  (1)
פברואר 2018  (2)
ינואר 2018  (2)
דצמבר 2017  (2)
נובמבר 2017  (1)
אוקטובר 2017  (2)
ספטמבר 2017  (1)
אוגוסט 2017  (1)
יולי 2017  (1)
יוני 2017  (2)
מאי 2017  (1)
אפריל 2017  (2)
מרץ 2017  (2)
פברואר 2017  (1)
ינואר 2017  (3)
דצמבר 2016  (1)
אוקטובר 2016  (2)
אוגוסט 2016  (1)
יולי 2016  (3)
יוני 2016  (1)
מאי 2016  (1)
אפריל 2016  (1)
מרץ 2016  (2)
פברואר 2016  (1)
ינואר 2016  (1)
דצמבר 2015  (2)
נובמבר 2015  (3)
אוקטובר 2015  (1)
ספטמבר 2015  (2)
אוגוסט 2015  (3)
יולי 2015  (1)
יוני 2015  (2)
מאי 2015  (2)
אפריל 2015  (3)
מרץ 2015  (2)
פברואר 2015  (6)
ינואר 2015  (4)
דצמבר 2014  (4)
נובמבר 2014  (2)
אוקטובר 2014  (2)
ספטמבר 2014  (1)
יולי 2014  (1)
יוני 2014  (5)
מאי 2014  (9)
אפריל 2014  (10)
מרץ 2014  (20)
פברואר 2014  (21)
ינואר 2014  (5)
לשנה חזקה יותר
13/11/2020 21:37
הדס
החלטתי להתבשל כמה ימים אחרי היום הולדת ולשתף אותכם קצת, אבל הפעם אתחיל מהאיחולים לעצמי לגיל 24.
בראש ובראשונה בריאות, ושקט נפשי. לא שונה מכל שנה שאני מאחלת לעצמי, הפעם אוסיף, להישאר חזקה מתמיד. כי השנה הייתי, קצת פחות.
השנה החדשה שלי מתחילה מהיום הולדת, כמו תמיד.

זאת שנה שבה פחדתי ללכת ברחוב ולראות אנשים,שנה של עבודה עצמית של ניסיון להתבגר אבל לא בהכרח להתגבר..
הרגשתי שאלוהים מנסה אותי, ואני עדיין שם באותה פוזיציה של אותה בחורה עם שמחת החיים, אבל האמת שהחיוך שלי כבר לא היה אותו חיוך, הרי ידעתי שדברים צריכים להסתיים ויפה שנה אחת קודם.
לא הייתי, או לא מספיק רציתי אני כבר לא יודעת.
מעולם לא נתקלתי בתופעות לוואי של אהבה, כאלו שאני מפחדת מהצל של עצמי, בטח לא להשתתף באירוע כלשהו כדי להימנע מלשקוע לזה.
לא שכחתי לרגע כמה אדם חזק אני ונלחמתי בעצמי, בין ה4 קירות האלו.
בעיקר שנת מלחמה, שבה הבכי גבר על הצחוק, כמה שכואב להגיד.. זה המצב.
לא בנויה לאכזבות ולא לבשורות איוב מהשמיים..
ודווקא אז הקורונה הגיעה, והצילה אותי, להתרחק מהכל, לשקוע בסגר שלי דווקא היה מצוין. 
אולי השנה הראשונה שהבנתי דכאון מהו.. הייתי בטוחה שעברתי דברים קשים יותר אבל מסתבר שכל כאב לא מפצה על השני ואין פה באמת חצי נחמה.
מעניין מתי יעבור לי להגיע הביתה ולהסתכל לצדדים כאילו מישהו מחכה לי במדרגות, ואולי אפילו להסתכל לרצפה כאילו יש איזה מכתב אבוד


די נעלמו לי המילים, אבל אולי עדיף.
כמה נשימות ארוכות ושנצא לדרך חדשה, טובה יותר.


2 תגובות
הסגר שעשה סדר
13/10/2020 22:16
הדס
כותבת לכם היום, כי קצת קשה לי ברגעים אלו להיות במעטפת של החזקה ו'ממשיכה הלאה'.
בשבילי הסגר הזה היה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי בתקופה האחרונה, אני עם עצמי בסגר פנימי, ואיזה הקלה שכולם נסחפים בעל כורחם.
לא כיף להיות עצובה לבד, או כמו שאני תמיד אומרת.. אלוהים מסדר את הדברים בחיים לא סתם. אז.. הקלה.
אני עובדת מהבית, בתקופה שכרגיל אף פעם לא קלה לי, חגים וכל הנלווה. 
מריצה לעצמי שגרת יום של הליכות בים והמון עבודה נפשית..
אתם בטוח תהיו גאים בי שנפתחתי ואשכרה יצאתי לדייטים, כן. הרצון להמשיך הלאה גובר וכבר כמה אפשר לטחון אהבה שלא תתממש יותר?
אז הוא לא הצליח, ואפילו הרגשתי נאהבת ומוערצת והפעם זה היה חד צדדי.. על ידי.
פעם הייתי אומרת לכם שאני מחפשת מישהי שתעוף עליי, ושאני אראה את האהבה בעיינים שלה. 
היום לגמרי אני זאת שמחפשת מישהי להעריץ. החלטתי שרק דבר מדוייק עבורי יתן לי באמת מה שאני צריכה.
נזכרתי מה זה להימשך לאחרת, ומה זה להתרגש, ובוודאות שנתן לי עוד תקווה לאהבה.
הגעתי למצב שבו אני לא רוצה כלום, אפילו לא מלחמה עליי, מה שלא בכאן בעכשיו כנראה גם לא צריך להיות.
כמובן שכולם שמחים בשמחתי, כי העיקר זה להמשיך הלאה, וכשאני מחדירה אופטימיות זה בסוף מחלחל.
לא אשקר, אני אוהבת וכואבת אבל ברצון עז וענק למשהו חדש ומדוייק.
שום דבר לא צריך להיות מסובך,
מעבר לזה שאני מרגישה שיש לי דד ליין ללא להתפרק, כי יש מיליון סיבות למה לא, ואולי אחת שקוראים לה - תקווה.
כן, אני רוצה להגיע שוב למצב שבו שאני מסתכלת לשמיים והם פתאום נראים אחרת, שגם בחורף הכי קר לי חם בלב.
קשה לי שאנשים רואים אותי בוכה ובעצם כועסים. אני מבינה אותם, אני זאת שציירתי להם את התדמית של אחת שלא נשברת מכל שטות
אבל עד שלא נגעה בי האהבה, לא ידעתי מה הוא כאב שכזה.
וכמו שאני אומרת לכולם, אחרי עוד אחד שהולך זה נהיה כואב פחות ופחות,
תודה על היקרים לי שלא מפסיקים להאמין בי, אבל אני היחידה שיכולה לאסוף את השברים מהריצפה ולהרכיב מחדש.
ואם תיראו אותי נושמת בכבדות זה כי עבר גל של ריח שלא יכלתי להתעלם ממנו.
הגעתי למצב שלא אכפת לי שהסגר ימשיך על היום הולדת, רק שהזמן ירפה אותי.


תודה, אוהבת אותכם

0 תגובות
כל שנה מתחילה בסימן שאלה
19/09/2020 21:50
הדס
לא מחדשת שלכם שגם ספטמבר השנה, לא מזהיר.. לא מזהיר בכלל.
חודש החגים, הבדידות, כבר שנים ברציפות, אבל מי סופר
אנחנו בחצי חודש וזה כבר הפוסט השני, 
תאמינו לי אם היה לי כוחות הייתי פורקת כאן מידי יום, כמו בגיל 17, זה אשכרה החיים שלי, ואני הפסיכולוג של עצמי.
אני לא יודעת, כנראה שהקלישאות על אהבה אכן אמת, יש תופעות לוואי
אני יוצאת כי צריך להמשיך, לעיתים אני באמת נהנת, משתדלת. אבל פתאום הבנתי, הכל רגיש הכל מטלטל
גדול עליי מלראות זוגות, אני שומעת את השיר שאני הכי אוהבת וזה יכול לבאס לי את היציאה, ובכלל
אני אשכרה מפחדת מאנשים. ואני לא יודעת להצביע על מה כי זה כבר הכל מהכל ורק מחכה להגיע הביתה
מגיעה לבית, נושמת נרגעת, ואז מתכנסת. ושוב אותה רוטינה
אני לא מכירה את התחושה הזאת בי, עברתי דברים גדולים מזה.. לפחות ככה חשבתי
אני זוכרת את הימים שהייתי מסתכלת לשמיים ולא מאמינה שהשארתי אנשים מאחוריי שפעם היו הכל.
אני לא יודעת להתמודד עם פרידה שהיא כל יום מולי. לא נתקלתי. 
לא משנה כמה אני עובדת על עצמי כל הסופש להיות חזקה, המסכה הזאת מתמוגגת בשניות
מצד אחד אני מחכה שהיום יעבור, מצד שני הזמן חומק לי בין הידיים והשנה אשכרה עוברת
או כמו שהשיר אומר -'הכל עומד במקום והזמן ממשיך ללכת'
הברזים לא נסגרים מול המחשב..
כי עכשיו יש תירוץ "טוב" הקורונה. אין לי יכולת באמת לעזוב, וכל האי שקט שלי נמצא במקום אחד- בעבודה.
היתרונות שיש לי ממנה, היא התירוץ היה לעבוד מהבית עד מחנק, וקצת נחמה בזה שמדינה שלמה מרגישה את הסגר. הסגר הפנימי שלי.
התאכזבתי לא מעט השנה, וסגרתי מעגל עם כולם, עם כל העבר שלי. וזה אישר לי בדיוק את העובדה למה הם זמן עבר.
אין לי אפילו את הכוחות 'להילחם' להיות נוכחת. נפשית אני לא אני. חד משמעי
לא הכרתי את עצמי אדישה למקום שפעם היה לי מפלט. 
אני יודעת, זה רק להזיז חייל אחד במשחק שחמט של חיי ודברים כבר יקרו מעצמם.
הנחמות היחידות שלי הם באמת הספורט, וימי שישי וכל חבר קרוב שיותר מאח רחוק.

שתדעו שאני זומבי,הגוף במקום אחד והנשמה במקום אחר.
מה זה כל המשקל הכבד הזה שיש על אהבה?
 אני לא אוהבת לראות את עצמי ככה, ואני בן אדם מאוד חזק.. לפחות את זה אף פעם לא שכחתי.. וכנראה לא אשכח.
השאלה עם מה להשלים קודם? 
אולי נתחיל בלאחל שנה טובה ולהפסיק לפחד מהצל של עצמי.
אוהבת אותכם, לשנה של אופטימיות ואמונה שלא תיפסק לעולם!
0 תגובות
מי ידע שכך יהיה
04/09/2020 02:53
הדס
לא אתם לא הוזים, זה תחילת חודש ושעה לא טריויאלית. אבל שנייה, אני חייבת להסדיר נשימה..
בוודאות מאז שפתחתי את הבלוג החיים שלי כתובים תרתי משמע לתסריט ההזוי של חיי.
אם תדפדפו שנים אחורה, ממש בהתחלה.. תראו שהזכרתי אדם שהתאהבתי בו, שהערצתי שהפך לי את השנה וגם את החיים-
ניסים
השנים עברו, הקשר כמובן נותק, מאז מי כמוכם יודע כמה עברתי
זאת פגישה מאוד ספונטנית, היא קרתה מקודם.
לא שחשבתי שיוביל למשהו רציני לעתיד אבל ברור שהייתה בי תקווה, במיוחד עכשיו.. בתקופה כזאת רגישה ומבלבלת
כזאת שבא לי להתאהב בגבר ולהתחתן כדת משה וישראל.
אני לא יודעת למה כל הסגירות מעגל האחרונות האלה פשוט מנפצות לי את כל הבועות האפשריות 
אולי היה עדיף להשאיר אותם בזיכרון מתוק?
שום דבר שחוזר מין העבר לא מביא איתו טובות, או אפילו גרוע יותר
בהתחלה באמת דיברנו, השלמנו פערים, לא התעמק יותר מידי, לא שאי פעם זה היה התחום שלו
אני כבר חשבתי שאני אצטרך ליזום, ואז פתאום הוא נישק אותי, נגע בי.
קפאתי. פעם זה היה החלום שלי! הוא היה הפנטזיה שלי, אהבה טהורה.
נרתעתי, זה לא מה שרציתי, ועוד אני? אני נראת לסטוץ? אכזבה זה לא מילה, ולא מהסיטואציה.. מהבן אדם
אפילו סיפרתי לו את המשיכה שלי לבנות, וזה לא בדיוק ערער אותו
זה אפילו לא שימח אותי, אפס משיכה. איזה בושות
אני הייתי מאוהבת לבן אדם בתחת, וכל המיתוסים ומה שהחזקתי ממנו נופצו לי בשתי שניות של נשיקה כושלת
ואז כבר לא הבנתי אם אני לא נמשכת כי הוא גבר או כי האופי שחשבתי שקיים נעלם
זה לא פעם ראשונה שאני מנסה אקט עם גבר, ולא סתם, כאלו שאהבתי באמת ואין כלום
אני תוהה אם מדובר בבן אדם עצמו, או בעיה בי
אני די רוצה להאמין שזה האנשים הלא נכונים בזמן הלא הנכון
איזה בושות. מאיפה להתחיל לספר את זה בכלל
מתי יבוא גבר שלא ישאיר בי טעם מר?


אני באמת מתגעגעת לחיים התמימים שלי, ככה, בלי גברים בלי נשים פשוט בלי.

1 תגובות
פזם
31/08/2020 21:17
הדס
אין סיכוי שהזמן עובר כל כך מהר.
בכלל השנים האחרונות רק טסות בלי למצמץ..
האמת שהקורונה באה לי כמו כפפה ליד, בדיוק בתקופה שבה לעבוד מהבית הוא תירוץ טוב להתרחק מהכל, לא לצאת למועדונים או מקום המוני שלא נדבר על חגים ודברים נורמטיבים שלי מעולם לא הרגישו נורמלי
אלוהים ידע להכניס לי את התקופה הרגישה הזאת שיהיו לי פתרונות.
כל יום עובר בשן ועין, הכל עומד במקום. ומלחמות בעיקר, לעבור את היום
יש פחד משתק, פחד אמיתי שכבר חוויתי. להניח הכל בצד, ולהשאיר כל מה שלא שלם מאחוריי.
איך בסוף הכל מתנקז אליי..
האמת שהיום הולדת שלי מתקרבת, וזה כמו עננה של צל עליי שאני חייבת לסלק מעצמי את מה שלא ראוי להתחיל איתו את גיל 24.
דד ליין שאולי יצליח לתת לי אומץ שהיום כבר לא מתים מאהבה.






מתי אכתוב לכם שהכל חזר לשגרה אפורה משעממת?
שאלוהים יעזור לי, כמו תמיד.

2 תגובות
להיות או לא להיות
31/07/2020 18:36
הדס
זהו.. כבר יום אחרון לחודש והייתי חייבת כבר לכתוב.
האמת שכל יום עולה לי משהו לשתף ואני כל הזמן דוחה אותו לאיזה רגע לא ידוע.
ודווקא הפעם יש לא מעט, כל יום הוא אתגר.
שכתבתי לכם את הפוסט של חודש שעבר זה היה יום לפניי שנפלה עליי הפצצה שאיתה אני מתמודדת עד רגעים אלה.
אתם יודעים מה יותר כואב? הפוסט שהיה לפניי שנה בדיוק, 
הכל קורה במודעות. ללא תירוצים שאולי זה גם מה שמעציב אותי קצת..
תראו, אי אפשר לקרוא לילד בשמו ולהגיד שנה וחצי של זוגיות, של סודות ושקרים, אבל רק האהבה היא אכן אמיתית.
כל המסביב היה אפקט,טעימה, להיסחף עם הזרם ולא לשים מצופים.
ארכין ראשי ואגיד, התפשרתי על העקרונות שלי. חשבתי שהאהבה מנצחת ואם לא, לפחות נהנה מהמטעמים שלה
אשקר אם אגיד שלא אהבתי להרגיש נאהבת,נערצת. אבל כמו שכבר שאמרתי, אי אפשר לשחרר משהו שלא באמת שלך.
פתאום הבנתי את כל הקלישאות שאמרו לי על אהבה, על התופעות לוואי שלה, על כמה קשר לוותר גם אם בגידה.
לא שזה נכון להצדיק, אבל אפשר להבין ממקום אמיתי.
אני לא בחורה שוכחת והרוק לא עובר לי בגרון תאמינו לי, אבל פתאום הבנתי שאולי עדיף להשאיר אדם בחיים שלך מאשר להתמודד עם ההשלכות שיש לאחר מכן
פתאום אני מבינה שיכול לקחת לי שנים להשלים ממקום אמיתי שהבן אדם שמולי מקומו לא איתי יותר.
שלא נדבר על זה שאין חשק להתחדש בכלום, להשתכר ולצאת למסיבות לא בא בחשבון, כל דבר שיכול להזכיר משהו בסגנון
ללכת ברחוב ולהתפלל לא לראות רכב מוכר, ושבטעות לא יעברו לידי לסביות שאצטרך לקחת אוויר
להתסכל לכל הצדדים ולהרגיש כאילו מישהו מתקרב אבל זה שום דבר זה הזייה בתוך המוח..
אלוהים הריח. פה אני כבר צריכה נשימה עמוקה.
מה שאני מדברת פה, אני חיה את זה. יום יום. יש רגעים שבהם אני משלימה עם הדברים ומתמודדת, אבל הצל הזה עליי.
איך אפשר להתגבר על משהו שאתה רואה יום יום? אנחנו עובדות יחד. ועובדות גם אחת על השנייה שזה לא ילך בינינו. או שכן מי יודע
היא דיברה תמיד שאני גדולה עלייה, החודש הבנתי שהיא זאת שגדולה עליי חד משמעית. נותרתי ללא מילים, רק במודעות מוחלטת שכבר לפני שנה ידעתי שהדבר הזה עלול להסתיים בצורה שבה אהיה כל כך פגיעה..
חשבתי אולי שבגלל שסיימתי קשרים של הרבה יותר שנים אז הזמן הקצר יעשה את העבודה. ולא.. אלוהים החליט שנהיה באותו חלל 
וצר לי, הדבר הזה מולי בועט וחי ואין לי איך לברוח, אולי לסופי שבוע וזהו. אולי רק שאתפטר סופית. בעיקר אולי.
אני מאמינה בתוכי כרגיל שמה ששלנו שלנו ואם נועדנו אז הזמן יגיד. 
מודה שהפעם יצאתי פחדנית, אלוהים הראה לי עוד סיטואציה שלא הצלחתי לגבור עלייה. רק באיזה מעשה קיצון כרגיל, כמו האופי הקיצוני שלי בערך.




יהיה סוף טוב לסיפור שלי?
תודה ♥

0 תגובות
ריחות של אלכוהול
13/06/2020 22:20
הדס
כן, לא חדש שאני רגישה מאוד לריחות, כל פעם אותה גברת בשינוי אדרת..
וגם החודש הזה רבותיי, לא היה פשוט
מאז אמסטרדם אני פשוט טראומתית עם סטלות, עם התופעות לוואי, עם מה שקורה לי בגוף וההשלכות שלו.
אני התחלתי לשתות רק בגיל 22 ולהבין מה זה בכלל ולפעמים נראה לי שזה פשוט מספיק
הבנתי, זה כנראה לא בשבילי כל השכרון חושים הזה. הכל צף וזה בערך ההרגשה הכי קשה בעולם
קשה לי לראות את עצמי מאבדת את זה ובסערת רגשות. בכלל, אני נזכרת בעצמי בוכה ומתחילה לבכות. 
כשאני מגיעה להבנה מסויימת שבה באמת צריך לשחרר, אבל מהמקום הכי אמיתי פה מתחילה ההתמודדות.
ניסיתי ואני מנסה, ואני נלחמת בעצמי ובעולם אבל את האמת שלי אני יודעת.
לא תראו אותי חיה חיי שקר, או גם אם ניסיתי להאמין לעצמי שאפשר להמשיך הלאה אחרי בגידה זה לא באמת מצליח.
קשה לי לאכזב את עצמי, ובאותה נשימה קשה לי לעזוב אנשים ששוב חשבת שאפשר לבנות איתם עתיד. אבל בסדר, אני כבר רגילה.










אני חזקה אני יודעת..
אוהבת

0 תגובות
דחייה
23/05/2020 21:57
הדס
תראו, אני לא זוכרת שאי פעם חיזרתי/התחלתי עם מישהו, אני די רגילה שהכל נופל לרגליי או גג רמזתי..
ואולי בגיל 23 הגיעה הזמן לעבור חוויה מטלטלת.. תראו אני בן אדם שמעדיף למנוע פגיעה. כי כזו אני, משתדלת להיות חסינה.. בכל זאת קשה להישבר ולהיבנות כל פעם.
אולי הרצון העז להמשיך הלאה ולהתקדם, לנופף בזוגיות.. ואולי להכיר תחושות חדשות בגוף כאלה שעוד אני צריכה להכיר.
אפילו התחושות המוזרות הטובות מפחידות אותי.
זה צעד ענק בשבילי, לחזר ועוד אחרי בחורה, ובפעם השלישית לקבל דחייה. אני אמיצה אני יודעת, אבל זה סוגר אותי.
ברור שהחיים ממשיכים, ומי יודע הלוואי ואזכה לחוויה טובה מזו. 
מה שבטוח, אני מאוד רוצה להתקדם הלאה. אבל לעולם לא בכל מחיר 




מעבר לזה השגרה אותה שגרה, ואולי מה שאני מנסה לשבור ולא הולך לי. או שבעצם נשברת בעצמי 
פתאום תהייה של - מי אני ומה אני בכלל ?
אבל בסדר, עוד חודש מאי והכאפות שלו.
תודה אוהבת !
3 תגובות
פאוזה
30/04/2020 21:22
הדס
שיט עבר כבר חודש?
אז כבר די התרגלתי לעבוד מהבית, עם הקושי למרות הכל.. והאמת שדי מבאס לחזור.
גרם לחשוב הרבה החודש הזה, אני לא מתנחמת בעובדה שאני משנה תפקיד, זה לא אומר שאני משנה את המקום.
הפחדים שלי שוב דוחקים אותי, אבל יש לי תשובות. אני באמת רוצה להיות מאושרת ובכל מקום שרק אבחר,
התקופה בבית די נתנה לי כוח, כי גם ככה כולם באותה גיגית.
היו קשיים, ונפילות וגם רגעים נפלאים.
אני די מתגעגעת להיות כל הזמן עסוקה, שלא אעסיק את המוח יותר מידי.
תודה לפאוזה שאלוהים החליט שניקח כולנו.
בחזרה לשגרה + מישהו אמר 3 שנים בתל אביב?
0 תגובות
בצל הקורונה
27/03/2020 22:03
הדס
אז כמו בכל תקופה או סיטואציה קשה צריך להוציא ממנה בעיקר את הדברים הטובים. בהווה או בעתיד, כבר לא כל כך משנה
אם להיות כנים אני די מברכת עלייה, מלבד הקושי היחידי שההרגל ללכת לחדר כושר ולעבוד נורמלי הפסיקו אני די שמחה.
אולי אנשים יבינו עכשוי מה זה הלבד? מה זה הסגר הזה בתוך בית..
ברור שלי יותר קל, אני כבר 5 שנים גרה לבד, ביניהם חגים ושבתות ללא אורחים. לא הגיע הזמן שחצי מאיתנו גם ירגישו?
וזה אחלה חשבון נפש, שאגב אותו עשיתי מזמן ברגע שהשלמתי עם זה שלגור לבד כרגע זו המתנה הכי גדולה שלי.
לפחות כולם איתי באותה סירה, רק שאותי זה לא מפיל או ממוטט, עברתי את זה כבר..
זאת אחלה הזדמנות לעשות סדר בבית,בארון,במחשבות,ובחיים עצמם. 
ואולי סוף סוף לחגוג את החג לבד לא יעשה לי מצפון. 
אולי להפך, הייתי צריכה את זה. אם לא חייבת.
לגור לבד, ולהיות עם אנשים שגורמים לך להיות לבד זה הרבה יותר גרוע, ועל זה אני עובדת מידי יום. 
אגב, בודדה ולבד זה שתי דברים שונים. אני לא פה ולא פה, אבל מאושרת בחלקי.





מעבר לזה שהכעס כבר נעול, אבל עדיין מטלטל תהיו בטוחים שאם אני מחכה למישהו בסיבוב אני מוצאת אותו מהר מאוד.
פתרון מצוין להתחיל דברים חדשים עם הנפש שלי.
תודה לאלוהים.
בריאות ושנמשיך להיות חזקים!
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 18 19 הבא »