עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
נאיהשאריות של החייםRainשקדThe Cheshire Cat
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
4 פאקינג שנים.
13/01/2018 14:07
הדס
פתאום 4 שנים מרגיש מעט..
אז זה 4 שנים לבלוג וכל שנה מפתיעה יותר מהקודמת, אני תמיד מסכמת אבל הפעם אין מה. עברתי ועוד אעבור והכל כתוב. 
זאת הזדמנות לשתף אותכם על התקופה האחרונה, ועל דברים שרצים בראש..
אני לא מצליחה להחזיק אנשים בחיים שלי שאין בהם עומק, שהם לא מתמידים, ובגדול לא אכפתיים כמוני.
אבל אתם יודעים, מרוב עומק התחלתי לטבוע.. נמאס לי לקחת ללב כל דבר, אבל אני לא יכולה לא לשים דברים על השולחן
לשתף לספר הכל, הפתיחות שלי זה חלק ממי שאני ומי שאיתי יהיה כזה לא פחות.
זה לא עובד אחרת, וזה התסכול שלי לאחרונה ובכלל.
לפעמים משתדלת לשים בצד הרבה דברים בשביל לעבור הלאה.. אבל התסביכים שלי מתגברים עליי
אני לא מהמבזבזות זמן, בשום מקום עם אף אחד. ואולי אני מפסידה ואולי חסרת סבלנות אבל באמת שדי.
אין לי כוח לאנשים להגיד מה בסדר, מה לא.. מה צריך לשנות ולעשות כדי שהם יהיו תואמים לציפיות שלי
לא רוצה! אי אפשר כפפה ליד? או לפחות לאצבע, אני יסתפק.


לפחות בעבודה טוב, ומנסה להנות מרגע ומהריגושים הקטנים. מסתבר ששום דבר לא קורה בטעות..
אני מאושרת רק במקום שבו אני מרגישה מוערכת.. ושם אני ישאר.
למרות הכל, זאת ה-שנה שלי. ואני גאה בכל צעד וצעד בה. 
2 תגובות
רגע לפני
30/12/2017 23:36
הדס
רגע לפני שהשנה נגמרת, אני רוצה לסכם אותה, ולהסתכל עלייה כאחת מהשנים היותר טובות, מלמדות ומבגרות שהיו לי. 
 ועכשיו  שאני חושבת אני עדיין לא מעכלת סיטואציות שאני נמצאת בהם, או לפחות הייתי. 
במבט לאחור איך קרה כל כך הרבה בשנה אחת?
מעבר לזה שעוד הייתי בצבא משהו שפתאום מטושטש בזכרוני, עבדתי, וזו הייתה אפילו תקופה חשוכה מעט.
 היה לי רומן קצר. יצאתי עם כמה לדייט שנגמר אחרי פעם אחת.
טעמתי גם מזה, וגם מזה.
עברתי לתל אביב, ומי שהחליט להישאר בחיי נשאר.. 
הבנתי כרגיל, שהרגש לפעמים פועל מעליי קצת, והוא בלתי ניתן לשליטה..
אני אוהבת נשים וגברים, ולמדתי לצחוק על זה שזאת בכלל חוויה בפני עצמה
עברתי לתל אביב! גולת הכותרת. אני פה כבר כמעט 8 חודשים, זה מטורף.
אוהבים אותי. אני מצליחה. אולי מעולם לא הייתי בתקופה כה מצליחה.. ונערכת..
הכל קרה בשנה אחת, נשמע הזוי וקצת בדיוני. ואולי כי אני עושה את הסיפור שלי כזה.. כרגיל
כל דבר קטן אני מעצימה אותו, אבל זה שאשכח ששום דבר לא מובן מאלוי.. בטח לא הכוחות שיש לי לעבור את הכל.

אני לא מתגעגעת, זה סתם נעים להיזכר.
הייתי חלק מהרבה דברים, ושינוים אצל המון אנשים. כן לפעמים אני מרגישה שאני משנה סדרי עולם, וזה מספק אותי.
לא ידעתי זוגיות אמיתית מה היא, אני עדיין מייחלת לה. 
כולם מודים לי כל הזמן שאני בחיים שלהם, ושכמה מיוחדת אני. אבל זה לא מחזיק , אני לא יודעת.. זה פשע להיות טוב מידי?

אני מאמינה במקריות, וזה שאצטרך לפגוש אדם מסוים בזמן מסוים זה יקרה.
אני מחכה להרבה אנשים בפינה, ואני בטוחה שהם יגיעו.



לשנה הבאה שתהיה- מפתיעה יותר , מרתקת ונאהבת. מאחלת לעצמי שיאהבו אותי ברמה שאני שלמה עם עצמי.



3 תגובות
תן לי לבד
14/12/2017 22:04
הדס
היי, לאחרונה הבנתי, למרות שקרה לי פעמים מספר, שדווקא אלה אותם אנשים שמצליחים לעורר בי עניין, רק מחפשים שיאהבו אותם, והם יענו מפחדים להיפגע אז הם לא נכנסים למערבולת רגשית. גבר, אישה כאחד.
אותם אנשים מצליחים לתת לי כוח רק מהחוכמה שלהם, ומכוח המחשבה עליהם.
הם לא מדברים יותר מידי, או עושים בשבילי משהו ועדיין אני נמשכת אליהם.. וזה מצחיק כי זה לא באופי שלי ללכת אחרי הבלתי מושג
ואחרי פעם פעמיים, גם אני מתייאשת ומשחררת. צריך 2 לטנגו לא?

אל תפרו לי את הסדר.. יום אחד בלי עבודה מצליח לשגע אותי ולהוציא בי צדדים שאני מעדיפה להחביא
להיות בסביבה עם אנשים שהם לא מתעניינים ביום יום שלי מצליח גם כן להוריד לי את הבטחון לאפס.
גם אמא הגיעה לכאן מה שעוד יותר הבהיר לי כמה אני רחוקה בכל הנוגע להתנהלות לחיות עם עוד מישהו שפשוט לא מסוגל להכיל
זה ארוך ומורכב. אבל תנו לי לבד. או בסביבה מוערכת וככה חוזרת בי התקווה.
קולטים שכבר 7 חודשים בתל אביב? והם הכי לא מבוזבזות שהיו לי, להפך.. אני עדיין מרגישה תיירת שצריכה לכבוש כל פינה
אבל אני לא ממהרת, כי בינינו? אין לי לאן ללכת.

מרגישה לפעמים שהזדקנתי. קשה פתאום להיות ברעש, לעמוד בתורים של חניות, לקנות בגדים..? (מה זה בכלל)
כניסה למקום המוני מדכאת אותי, פעם זה היה רק מועדון, אז היה לי תירוץ בגלל גברים וכל השיט
היום זה כמעט כל מקום אפשרי, קשה לי לראות זוגות, גברים, בנות רזות. כן.. זה עדיין לא נעלם. לא נולדתי דוגמנית
שום דבר לא עולה על הפרק, בטח לא להגשים את עצמי. אני צריכה שותף אמיתי בחיים האלה שיתן לי כוח להמשיך,
כי למדתי שיש אהבה יש הכל. ובעיקר יש רצון להתקדם. ביינתים הכל עומד במקום, והזמן דופק.  
העיקר התקווה כרגיל, שיהיה טוב, שיהיה ריגושים. שלא צריך ליפול בשביל לקום.
ממקומות שפעם חיפשתי לברוח היום הם מקום מפלט..

סוף שבוע טוב!

2 תגובות
מודל לחיקוי
12/11/2017 22:29
הדס
טוב, אפשר לסמן וי על יום הולדת 21, ולחכות .. או שלא. לשנה הבאה.
אין מה לעשות, חייב להיות חלקיק קטן שיצליח להרוס את היום הזה. אבל היו גרועים יותר. 
תודה בעיקר לאלה שלא שוכחים מה יש להם בידיים ומעריכים.. מוקירה להם תודה שהם בחיים שלי כל יום!

האמת כותבת לכם די עצבנית, וגם מאוכזבת. אני מרגישה נבגדת.. ולא כי בגדו בי. בגדו בעצמם.
חשבתי שאני אישיות, שלוקחים ממני מופת ודוגמא, שאם אני כל כך חזקה אף אחד לא יכול להשבר.
קצת קשה לי אנשים שהם פשוט לא אני. נכון, תשוקה זה נחמד, זה ממלא את כל החורים בלב ובעוד מקומות
אבל מפה ולהיות זולה?
לא יכולה להצביע על חברה אחת שלא עשתה שטיות. וזה בסדר, גם אני. אבל צריך לדעת לעצור..
בחורה שיודעת מה היא שווה לא תתפשר, לא תהיה הנאה רגעית. ולא תהיה סתם עוד אחת.
 חשבתי שאני מודל לחיקוי, ובסוף כולן נפלו.
ואני? מרגישה כל כך זרה מתמיד, פתאום בתולה נהיה באמת קללה.
למה נשארתי היחידה שדוגלת באהבת אמת? אהבת שבנויה מאופי ונשמה וכל השאר באמת בונוס.
אני לא מוכרת גוף, ואני שמחה שזה לא מה שיש להציע. אחרת איך היו מגלים את עולמי?
נשבעתי מתמיד היותי בחורה שמנה, לדגול באופי וגם שארזה להוכיח אחרת.
ואני פשוט לבד במערכה. 
לפעמים בא לי להעיף את כולם מהחיים שלי כמו דומינו.. 


הפחד הכי גדול שלי שלא יבוא הכפפה ליד שלי. 
אבל לעומת אלה שאיבדו תקווה, אני ממשיכה להאמין. 

1 תגובות
לחברה הכי טובה שלי
28/10/2017 15:21
הדס
הגיע הזמן לכתוב לך, והפעם בלי תירוצים. אני לא יודעת אם לקרוא לזה פרידה, אבל את המינימום פינה בבלוג זה מגיע לך,
תמיד תהית למה אני לא רושמת עלייך, למרות שהוקדש לך פוסט, אבל נאמר שהוא היה רק כי ביקשת.
שנתיים אחותי. שלא האמנתי שיש עוד מישהי שהכי קרובה ללהשלים אותי! להכיל אותי, את הפרצופים שלי והדרמות שנתיים אולי הכי יפות ומשונות.
 ועכשוי זה חודש, אשכרה חודש שלם שכבר אין תקשורת.. ועכשוי צפים הזכרונות.
בסוף כל החיים זה צבירת זכרונות, לכאן או לכאן. כבר לא משנה הסיבה,או שכן. את מכירה אותי.. אף בן אדם לא יבוא על חשבוני. וזה מהעיקרון הכי גדול שלי, לדעת שאת מעריכה אותי ואני לא יבוא במקום במישהו או משהו.
אני כבר לא יודעת מה איתך ואיך את.. וזה קצת אוכל אותי. כי אני גם יודעת שהכנסת לראש שאת לבד ואין לך אף אחד וזה כביכול מוכיח את זה. אבל שתינו מקוות שהמרחק יעשה טוב, גם אם הוא לתמיד.
את בטח כועסת וחושבת שלא אכפת לי, ואני כבר מאמינה שהמשכת הלאה כמוני... כי זה המצב וזה מה יש.
 היה בי עוד תקווה שתדפקי בדלת פתאום, או שאני חוזרת מהעבודה לראות את האוטו שלך בחנייה.. 
אבל אולי הפעם באמת לתמיד?
סליחה פילר. על הכל. לא שפטתי אותך על כלום, רציתי שתוציאי את הטוב שבך לכולם, ושלא תפלי במקומות הקטנים האלה.
לפעמים מתפללת שיש שליחים שמזכירים לך אותי, שמישהו יצעק לך באוזן שככל שהזמן עובר שום דבר לא חוזר..
עדיין לא מאוחר, תמיד אפשר להתחיל מאיפה שהפסקנו. אבל את עקשנית. שור!
ואולי את יודעת מה את עושה.
ואולי זה ישמע מטומטם, אבל יש אנשים שצריכים לעשות תפקיד מסוים וללכת, קשה תהיה המחשבה שאת גיל 21 לא אחגוג איתך, ואני לא אשלים עם זה כל כך מהר.
ושקשה בבית, העבודה עוד מנחמת אותי, ולפחות שם אני מצליחה. ותתפלאי, זכיתי שם סוף סוף בדברים שווים רק שאת לא כאן בשביל לחגוג אותם איתי!
אוהבת אותך תמיד,תודה על כל שנייה שחלקת איתי..

1 תגובות
הדרך אל הים
08/10/2017 22:55
הדס
אני תמיד באה לכאן עם תסריט מוכן מראש, שחשבתי עלוי כמה ימים לפניי, או באותו יום, אני מקלידה והכל נמחק. כמעט כמו עכשוי.

נתחיל בזה שזה החג מי יודע כמה, שכבר לא חוגגת כמו כל משפחה נורמלית, זה אותו כיפור שלהיות כלואה בבית, וזה אותן מלחמות עם עצמי.
הקושי הכי גדול כרגע, זה לדעת שמישהו מסוגל לוותר עלייך. במיוחד הקרובים. האכזבה ענקית, כל דבר קטן מטלטל את הלב וגורם לתחושת בדידות..
אני שלמה עם הבחירה שלי להיות עם מספר אנשים בקשר ולתת מעצמי קצת מעבר, אבל גם שהקצת טוב הזה נעלם זה אוכל.
לא הגיוני לחכות לחופש שיגמר, כל סופש שיעבור מהר כי הוא פשוט בלתי נסבל. 
כאילו מחכה שהכל הדברים "הטובים" יגמרו. הרי זה נורמלי שרק בעבודה אני מרגישה שווה, רק אנשים זרים מבינים מהטיפה שאני הרבה מעבר?
ואתם יודעים, אני כל פעם מתפלאת מחדש.. כל הערה, או מחמאה. אני מופתעת. ואתם יודעים למה?
שום דבר לא מובן מאלוי, בטח לא המצב שאני נמצאת בו. 
אז אני לוקחת את הדברים האלה ומרימה לעצמי, מגיע לי. סוף סוף מצליחה במה שאני טובה בו..
מרגיש כאילו כל הזמן צריך להוכיח, כדי להראות לאחרים אסמכתא של הצלחה. אני הרי יודעת שכל מה שארצה אוכל להיות.. ומה עם אני באמת לא רוצה כרגע? זה אומר שאני לא יכולה?
רוב הדברים שאני עושה היום זה שיתגאו בי כביכול. אבל אני גאה בעצמי כל יום מחדש רק כי אני יודעת את הערך שלי,
אבל לא אני הלוזרית.. זה אלה שבטוחים שצריך להראות בשטח, וגם את זה אני עושה בלית ברירה..
אני כל כך רוצה להרגיש משהו אמיתי בחיים של מישהו.. ואולי זאת תהיה המתנה לגיל 21?
עוד חודש בדיוק, אין לי איך לייפות לכם.. כמו כל שנה. זה יום סיוט. לפחות עד שאמצא את זה שמעריך את היום שלי באמת!
וזה לא משנה מה יקנו, או כמה מזל טוב יגידו, היום זה תמיד ימצא דרך לאכזב. כי מה לעשות.. לא כל מה שאתה נותן אתה תקבל.
רק שהחג הזה יעבור מהר, הראש שלי נתקף עצבים שהוא נזכר שיש אנשים שצריך אותם והם לא נמצאים.


אני אלמד לתרגם את הגעגוע שלי לחוזק ולא לחולשה.

2 תגובות
לאבד הכל לא את עצמי
01/09/2017 08:18
הדס
אני כותבת לכם בפעם הראשונה, על נושא שהבטחתי שעד שלא נכנס לי ללב גם לא אספר אותו כאן.
אבל לראשונה, החלטתי לא לספר לאיש. רק כאן, בתקווה שזה יעזור לי להעביר את זה הלאה.
מצד שני לכתוב פה יזכיר לי את זה כל הזמן, אבל יום ויבוא ואצחק על הכל.

זאת חצי שנה של פעם ראשונה שמישהו אוהב אותי, לפחות כך טען. ונלחם.
היה בוא נאמר אפילו סמרטוט. אצלי אינטואיציה זה הדבר הכי חזק בגוף..
תמיד ידעתי שזה לא זה, שזה לא הגבר שאני רוצה שיהיה.
ועל פנוי היה לו הכל. אבל לא בטוחה כמעט אף אחד פעם שאהב אותי אלא את האהבה.
להתאהב בי זה מילה גדולה, לשם אני שואפת. לא פחות ותמיד אפשר יותר.
הלך, חזר, הבטיח שהשתנה. עד לפניי יומיים. גם שחשבתי שאולי זה יחזיק, חזרתי להשוייץ בפני כולם למרות שבתוכי תמיד ידעתי שזה לא הבחור שלי. פשוט לא.
אני שתמיד אומרת מי שאוהב לא הולך לעולם.. חזרתי לאותו בחור שהפך לזר.
בא לפה עם פרחים ואמרות יפות, וגם הבטחות באוויר. 
אני כבר מתביישת להגיד, שהפעם זה נגמר שזאת רוטינה שחוזרת על עצמה
אני מתביישת להגיד שעכשוי יצא שהוא משחק בי במקום שאני זאת שאתן את המילה האחרונה.
לא אהב אותי אף פעם כנראה. והיה לי נוח להכחיש כי כל כך רציתי. 

האהבה מעוורת אבל לא בכל מחיר.
אולי עשיתי טעות שפתחתי בפנוי כמעט הכל, רק מזל שהוא לא היה כל כך קשוב.. כי לא באמת עניינתי אותו.
עכשוי אספר לכולם שהחלטתי אני לגמור את זה, אני לא אספוג עוד פגיעה גם מאחרים בתשובות 'אמרתי לך'.
ואולי רק אני ואתם יודעים את האמת. ועדיף שישאר ככה.






תודה לכולם, סוף שבוע מעולה ומלא אופטימיות

8 תגובות
מטרה ברורה
26/08/2017 18:32
הדס
היי לכם, עוד חודש עבר. ואין לי מה לחדש.
חוץ מתובנות שעולות לי עם עצמי כל הזמן.. לא שיש לי משהו אחר להתעסק בו, חוץ מלכעוס על העולם הדפוק שלנו.
 
שמתי לב שקשה לי לקבל ביקורת על עצמי. כי אומר לכם את האמת? אני כל כך שלמה שכל ביקורת שטחית לא מה שתגרום לי להשתנות
נכון, אולי הדבר היחידי שאני מודה בו, אני מעט תוקפנית גם שלא חייב.
אבל גם זה לא הולך להשתנות.
למדתי לקבל, (לא תמיד) לא כולם ילכו בקו שאני הולכת. אבל יש לי דרך מאוד סלולה עם חוקים מאוד ברורים.
אמת, צדק ושיוויון. במקום שזה לא קיים שם תתחיל המלחמה.
אני לא יוכל באמת לשנות אף אחד מהטבע שלו. אבל אני מנסה לטפטף אתם יודעים.. במעט שאני יכולה.
לא על הרבה אני מסתכלת ואומרת 'ואוו'. איזה עולם תוכן מדהים. הלוואי שיהיה חלק מחיי.
ודווקא אלה שכן מצאתי, התאהבתי בהם. בנות במקרה. וגם איתן קשר לא יכל להחזיק כי כל אחת רוצה גבר. כולל אותי.
אני שומעת הרבה מאנשים מי אני ומה אני. למרות שאני יודעת כל זה לא עוזר לי.
אין לי באמת אף אחד שממנו אני מחזיקה, אחלה לי שכולם מחזיקים ממני וזה נקודת יפה לאגו.
אבל "העבודה הקשה" שאני עושה ביום יום להציג את עצמי, היא רק מטרה אחת.
אהבה. החצי השני שיהיה חייב להשלים אותי.. שבפה מלא אני אגיד " זה הבן אדם שיהיה איתי לכל החיים" ותאמינו או לא, אף אחד לא צריך יותר מבן אדם אחד כזה.
לכולנו יש מטרה.
להיות יפים. להיות רזים. קריירה מפוארת. בשביל מישהו ראוי, זה שיגיע לו.
אני עדיין לא מאמינה בשטיות החיצוניות. והלוואי יש מישהו בצד השני עכשוי ששומע אותי ויחליט לא לוותר עליי כי אני 20 קילו יותר מכולם.


אהיה חייבת להיות בסוף ביישור קו עם כולם לא? איך יקחו אותי ברצינות בכל מקום? הרי זה לא משנה כמה שפע של חכמה יצא לי מהפה שיש קריטריון אחד ברור. הגוף.
הייתי צינית. 
מחליא אותי כל פעם מחדש.



אוהבת אותכם. לכו עם האמת. ותוכיחו שמשקל המילים מהפה כבד בהרבה ממשקל עם מספרים.


1 תגובות
החיים לימדו
22/07/2017 19:12
הדס
כבר לומדת לקבל שרוב האנשים לא חיים על פי הקווים שאני הולכת. אולי כי זה מה שהתרגלו.. 
החיים לימדו אותם להיות מה שהם. כמו שאותי קודם כל לימדו שאין דבר כזה מובן מאלוי! מודעות עצמית גבוהה ואין יכולת להתפשר.
לפעמים הסביבה שמה לי מראה. גם ללא מכוון.. ההתנהגות שלי מושרשת באחרים, ולרוב זה לא לטובתי.
אני קיצונית, ולא מחפשת משהו כזה. אני רכושנית, והכי רחוקה למצוא מישהו כזה.
אז הבנתי. אני לא רוצה סביבה כמוני, אלא סביבה מאוזנת. בכל זאת.. לכל סיר יש מכסה?
בא לי כבר לשתף אותכם באיזה אחד שסחף אותי. אך עדיין לא.
לפעמים לשים את האופי על השולחן זה לא מספיק.. במיוחד שיופי לוקח את כל הקופה.
אני כל הזמן מזכירה לעצמי. אני יודעת מה אני שווה.
אין לי כוח להוכיח כבר לאף אחד מי אני ומה אני והנה אני רזה אז אולי תועיל בטובך להסתכל בפנימיות?

בואו נדבר שנייה על יציאות. אורגזמה רגעית לאגו. 
כאילו המוזיקה והאלכוהול מתחברים ואני על איזה ענן.. ובשנייה הכל יורד.
חסר החיבוק האוהב באמת, חסר מישהו שיזכיר שאת משהו בעולם שלו.
שובר אותי כל פעם. לא מסוגלת לצאת. 
נמאס לי ללקחת ללב שמתחילים עם הזאת שלידי.. ואני אכולה אבל שותקת.
וכועסת על טיפשים שלעולם לא יבינו מה יכלתי להיות בשבילם.






נשתף קצת על הטוב?
תל אביב. כל מילה נוספת מיותרת. לפחות בעבודה אני משתדלת להנות.
וזהו לא יותר מידי, רק שבסוף חייב להיות טוב.


2 תגובות
גאווה
24/06/2017 11:05
הדס
התקופה האחרונה גורמת לי להיות גאה.. ולפעמים אני קצת שוכחת וחסרת ביטחון.. כי אף אחד לא דואג לתת לי באמת את הבטחון שאני צריכה.
אבל ממה שיש לי.. אני חושבת שזה מספיק. בהתחשב לכל מה שהשגתי וזה רק על היותי אני.

אני מאבדת הרבה אנשים.. אבל לפחות לא את עצמי.
 לא יודעת מה להגיד לכם כל כך.. יום אחד כולם רודפים, ויום אחד יכולים להעלם כלא היו. 
ואני אפילו לא מצליחה לבכות, כי יש מישהו שמחליט שדמעות לא יורדות על מי שלא שווה..
לפעמים זה עוזר להרפות ולשחרר.. זה נותן יותר מקום לדברים להסתדר.

ובא לי לפרט לכם אחד-אחד על כל מי שהלך ועל אלה שיזכרו מאוחר.. אבל גם כתיבה בבלוג הזה עוד לא מצאתי מישהו שווה שאתן לו יחס כל כך עצום לחדר הפרטי ללב שלי.
אני אוהבת לאהוב. ורוצה כל כך.. והאמונה נשארת. והיאוש תוקף כל הזמן.. ואני נלחמת בו כמו שאני רוצה שילחמו עליי.
לא יכולה פחות ממישהו שידע את העולם שלי. את כולו. את היופי שמאחורי האופי. את העולם הפנימי שלי. וכבר נמאס לי לצעוק אותו..
מישהו שיבין במבט אחד. שאני זה שלו ולעד.

כמו שאתם מכירים אותי אני תמיד אוהבת לחזור לאחור.. להסתכל על עצמי מהצד ולקחת עוד קצת חיזוקים שיהיו לי לעתיד.


וזהו שוב סליחה על העצב,הכעס,והאכזבה שמתחוללת בתוכי ברגעים אלו.
בסוף, אני גאה גם על זה :)

3 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 14 15 הבא »